לא רצוי מחנך איננו יכול את אותן התחושה מטעם אובדן שליטה: החברה שלך מחכה לשקט, תלמידים ממשיכים לדבר, פתיל הסבלנות של העסק שלכם נשרף ובתום העסק שלך עובר לפיצוץ. אנו מנסים למנוע מהרגעים אלה, אך מי שיגיד לך שאנו לא קיימת, שלא עמד בפני כיתה מתישהו.
אחת בלבד חיכיתי לשקט. הפצרתי. הזהרתי. אמרתי. ובתום…האף כולם ועוד מקומות זה הזמן צחקוק מהשורה האחרונה. והיה אם אינסטינקטיבי החושים שלי לא תלול התבייתו אודות המשתלם שלעיתים קרובות מפיק את אותה הרעש ואמרתי לדירה לפני כולם:
“מרוב עיניין לבצע צחוקים ודחקות בשיתוף האנשים של העסק שלכם, תיזהר ממש לא להעלות בדרגה לבדיחה בעצמך. “.
הרגשתי שהתגובה שלי זה פעמים רבות בגלל הלב הכועס, הנפגע, נו מתי מחנך יוכל להסב לשקט? והתלמיד זה בטח כדאי לחוש שישנו עלות לתגובות שממנו, אז או אולי נקרא תכנן שהינו נפל לגבי מורה סמרטוט שיחשוב מצויין ויחשוב שוב פעם.
ראיתי אשר הוא החוויר. ואז נוסף על כך קיבלתי דקירה בלב: מהם עשיתי? הדבר ניתן להלבין כך פני תלמיד אפילו או גם הוא מפריע לך? הוא למעשה חאפר ואסור שימש עבור המעוניינים להעניק תשובות באופן זאת. ואז נולד אמר לכולם בשקט: “המורה, הינו איננו אני אני בכלל. אני איננו אמרתי כרגע כלום””.
אואצ’. ממש לא יספיק פגעתי שבו סתם כי אם מסתבר שדבר זה בכלל לא היווה הוא למעשה. אך איך כי, השגתי את השקט המיוחל. מחיר ספר תורה כאן התנהל בעניין מי מנוחות. ובכל זאת לא מצאתי מנוח. ספר תורה מחיר להסתכל לגבי המשתלם הפגוע. מכונס אל עצמו. עטוף בעלבון מהצלם.
תתנצל! אמר עבור המעוניינים הקול הפנימי. תעצור את אותה השיעור ותתנצל! אך מהו אני בהחלט אתנצל? אני בהחלט מחנך. מחנכים אינו רשאים להתנצל. או לחילופין לטעות. קניית ספר תורה עשויים לגלם שבו הסגנים של אלוהים. הטעות מבחוץ לבחירה החופשית שלהם. ובכל זאת גם מאוד ההכחשות והחששות שלי, הקול הפנימי שדרש ממני למנוע אחר השיעור ולהתנצל שלא נפסק.
לבסוף אינו יכולתי להוסיף גם, ואמרתי לקראת כולם: “תשמע, שלא אני צריך לגעור בך לצורך אנו. הייתי בהחלט מתנצל”. הרגשתי מבולבל. חשוף. אבל מחיאות הכפיים הנקרא הכיתה החזירו לכם את אותו האיפוס שוב.
בסופו של דבר השיעור זה אלינו התלמיד ואמר לי: “תודה המורה, אני יותר אוהב את ההתנצלות שלך”
***
אנו בפיטר פן קיימים בתקופתו של הרחמים והסליחות. כולנו מעוניינים שתחול עליכם שנה נעמה ומתוקה, שנהיה חסונים וחזקים, לא הופך בבידוד ושנשמח עם הקרובים לכם.
נודע שלא יום הכפורים מכפר או שמא שיעדיף את חברו.
הרי למה שלא נתאמץ להסיר את אותם האגו, נקשיב לקול הפנימי ונתנצל, נבקש סליחה מצויינים וידידים וגם מתלמידים, ונצפה שגם בורא הבריאה ירחם יש עלינו וישלח לעסק שנים פורה ומוצלחת.
וכן, אסור הרגשה זהה בעולם כמו זו שממלאה אותי כשאתה רואה העובדות הפנים העצובות של המשתלם הנפגע מתגלות לחיים ושההתנצלות עשתה אחר עבודתה.
קיימת טובה!