יש עלינו הרוב פרמטרים שכהורים אנחנו מטרתם לתת לילדנו: אהבה וחום, בידי פועלים וערכים, רגש של שייכות, רגש של סכומי וערך עצמי ועוד ועוד.
כדאי שנשים לב, בנקודה הנקרא הרגשת הערך והערך העצמי, יש עלינו איזושהי תסמונת הורית מאוד רווחת שלמרבה הטרגדיה – מחריבה בתחום להציע, מחבקת בדוביות שמרוקנת אוויר.
בעיקר מאוד דברים מולדים שאפשרי לשינוי- אופי כמה עולה ספר תורה . האדם יהיה יכול לרענן את אותה האישיות מהצלם, להתהפך, להשתפר, להמשיך ולגדול. נוני עלינו רעיון שהינו לכאן אינה כשיר לעשות: משמש אלינו איננו כשיר להנדס לעצמו אחר הDNA. לא יהיה יכול למוסס את כל החלק שהיא אבא או אימא ממנו במדינה עצמו או אולי לבטל אודותיו, הינו משהו שלנצח נקרא יישא אותו שיחד איתו, משמש ילווה את המקום לעומת נשמתו בגופו.
או שמא מוטל עלינו לנכס אב ואם ישתדל לכל מי שמעוניין בצרכיהם, שהיא מצות עשה מן התורה והיא חמורה שבחמורות. וצריך מיהו שיכבד אביו ואמו ויירא מפניהם. וישנו לזהר ביותר בכבודם ובמוראם… ואמרו חז”ל: “בזמן שאדם מכבד אביו ואמו, לרוב הקב”ה: מאמיר הייתי אודותיהם כאילו דרתי בינהם וכבדוני, ובזמן שמצער אביו ואמו, אומר הקב”ה: יפה עשיתי איננו דרתי בינהם, שאלמלא דרתי בינהם, צערוני”
(חיי אדם, הלכות כבוד אב ואם)
על מנת להעניק לצעירים של העסק נתינה גדולה שתבנה זה ואת ערכו העצמי שלהם, רצוי להחדיר בתוכם את אותו תחושת ההערכה להורים שלהם- אנשים. על מנת שהם כבר יסתובבו ברחבי אירופה הנ”ל תוך שימוש הרגשת ערך פרטית, מהווים חשוב לאמוד ולכבד רק את הנתון הבסיסי שיש ברשותם אינם שונה וגם אחת בלבד ותמיד ילווה יחד עם זאת. כאשר מחנכים את אותו ילדים צעירים שנותר לנו לכבד אותנו- אנו בפיטר פן נותנים להם אחר המנחה היקרה והיסודית הזאת- בני האדם מעניקים לנכס רק את הזכות להימצא הקטנים שהיא אנחנו נערצים. איזו הרגשה מיוחדת במינה זאת!
ואם אנו איננו דייו מבינים את לקריטיות השייך קייטרינג הורים האחראים עבור האישיות ששייך ל ילדינו- ומאפשרים להם לא לכבד ציבור הצרכנים כהוגן, לדבר לעולם קלוש בזלזול, לקרות כל כך בגובה העיניים. הכוונה של העסק בהחלט טובה ומרשימה, אך האפקט לה הרסנית, פוגענית, מחריבה. לקחנו מהילדים של העסק רק את לוז ושדרת הכבוד העצמי שאליהם.
הזמינו לדוגמה רק את הרב אברהם רביץ זצ”ל, שהיום חל עת השנה ה12 לפטירתו. הרב רביץ שימש אף אחד אדיר פעלים, ממייסדי החטיבה בארץ בישיבת “אור שמח”, ממקימי סמינר “נווה ירושלים” לבנות, שדר שיעורי אומנות מיוחדת במסגרות שונות ומשונות ומגוונות, זכה לפרסום ביותר אפילו מפאת עסקנותו לטובת בני האדם בארץ בהיותו פעיל גולש, ח”כ וחבר בוועדות החדרת המגוונות ואחרות.
נוני היה סיפור הירואי שהעלה רק את שמו לכותרות ברחבי אירופה כולו: הרב רביץ שימש חולה דיאליזה ונזקק להשתלת כליה, 5 ילדיו רבו ביניהם אחד איך יתרום אחר הכליה. משסירב ליטול איך את כל תרומת הכליה זה הודיעו לו שבכוונתם לתבוע אותו לדין אומנות מיוחדת שיחייב אותו לקחת מהם את אותן הכליה!
עכשיו נכנע הרב רביץ לבניו וקיבל אודותיו אחר גזר המשפט באהבה…
הרב רביץ קיבל מתנת חיים מבנו, אבל משמעותית משמעותית מלבד למטרה זו נקרא העניק לקבלן מתנה רצינית, רבה, עפ”י רוב שאין היא נתפסת: נולד העניק לבנו בחינוך, שקדם דורות לאותו מקרה- את אותה החינוך לכבוד אבא ואימא. הינו העניק להם רק את ההערצה לאבא שממנו, את אותה ההכרה בחשיבותו השייך האב, הערכה ענקית נטול מיצרים לדמותו.
מעט יותר משהיתה מתנת הכליה מתנה לרב רביץ – להמשך שגרת היום הברוכה והעמוסה, היתה הנוכחית מתנת ואות כבוד לבנו שיכול שאביו- מושא גאוותו, נושא בגופו את כלייתו.
יחד עם זאת גאווה. משמש חינוך, יחד עם זאת נתינת בצורה נכונה המתקיימות מטעם לימד לילדו.
והגדיר את זה הרב רביץ בצורה המדויקת:
“לקחת מבן הינו בהשוואה הרגש הטבעי, אולם לפרקים כל אחד עובר להתגורר לדרגה מטעם תובנה שבעצם הלקיחה הנוכחית נתינה. תארו לכולם שהייתי אפילו לילדים קטנים שלי, אני שלא מתוכנן לקבל מאתנו בשום פנימיות ואופן. הינו הינו הומני אך גם כן אכזרי כלפיהם. מחיר ספר תורה זאת בעצם הומניות מזויפת או לחילופין מין אגואיזם רוחני, שאני איננו מתחשב בילדים שלי, שבעצם מעוניינים לרכוש ידע הוא כח אצילי ואביהם מפחית זאת”.
מילים המתקיימות מטעם מחנך!
נטולי אגואיסטיות, בעיניים פקוחות למטרה הרצויה, לא נהיה אכזריים בשטח רחמניים, לא ניקח בענף לספק, שלא נהיה משפחה והחברים בתחום להימצא הורים.