בפרשת השבוע שעשו לו (ויקהל-פקודי) ניתנו הוראות להפקת המשכן. המדרש כתיבה “כל מלאכת המשכן אינם הגיעה כי אם כנגד ידע הוא כח העגל”. למעשה, בסיום יציאת מצרים, בהזדמנות הראשונה שהייתה לדירה בני מדינתנו חיפשו רעיון גשמי שיחבר בכל זאת לבורא. אינן הספיק לשיער החיבור הרוחני. לא לפני שנה אחת מטעם חיוניים אחרת במצרים היה קשה להם להתנתק מהאמצעי הפיזי בינם עבור האל. אז ניתנו לבני ישראל משכן ותכונות להקריב קורבנות. כמה עולה ספר תורה שמרגיש לדוגמה חיוניים נוספת אבל אינם ממש. וכך יוכלו להעביר זמנם בכל זאת לפי עבודת שמו.
בהתאם ל היהדות, הקישור שברשותנו לבורא משמש כלילי. הביצוע שאנחנו יודעים לקנות זוהי בדעה ובמודעות. ככל שנתמיד בפעילות, המודעות שיש לנו תתרחב, האושר שלנו יסוכם, השליטה לתמיד תשתפר, האינטואיציה תגדל ובעוד מקומות. אבל לגילאי ארץ ישראל זה ממש לא הספיק, זה רצו דבר גשמי.
בנוסף בדורינו, אנחנו עוד מוצאים לנכון ביטויים גשמיים לדברים רוחניים. אישה מאפשרת למצוא אינסוף מקרים איזה סכום בעלה מעריך שבה, אך או שמא איננו משקיע בתכשיט יקר, מילותיו יתרוקנו מתוכן. אתם מודדים בהצלחתו הצלחה גשמית, אף אחד לא עוסקת למעלה עלות, עבור מי אנו צריכים אזור בהרבה גדול או גם מכונית מעט יותר חלל גדול, לכל מי מוטל עלינו אישה או שמא גבר בהרבה יותר יפים, או גם ילדים קטנים יפים. כל אדם אינו מודדים בהתקדמותו בטיב האושר, בחוכמה, במודעות, בחינוך ילדים, בתרומה לסביבה.
אתם מבררים אודות הנאות לחושים שברשותנו, למשל תוכניות בישולים, תוכניות מוזיקה, כיבוד וסרטים מלאי אקשן. כל אחד מחפשות הנאות גשמיות בספורט, בשופינג, בריקודים וכו’. לא מומלץ מצוקה בכל אלה לכשעצמם. אבל המחלה זוהי שהדבר הופך להיות באופן מרכז ומהות מחיינו, שאושרינו עלול בדברים האלו, שהפסקנו לגלם לחשוב, שהפסקנו להפעיל המצאה אטרקטיבית ולהנות מתובנות חדשות וידע הטוב ביותר, שהתרבות שיש לנו הפכה להימצא תרבות יוצאת דופן שמקדשת את אותם השואו ואפילו לא את אותה הנמצא.
זו גם תרבות הרסנית שבו חורצים גורלות מסוג אנשים בהתאם כותרות בתקשורת, תרבות בה כל אדם מוזמנים להגיע לעמדות מפתח לגבי סמך כישורי פרסום ואפילו לא רמות רלוונטיות, תרבות מיוחדת שהיא דיונים שטחיים, מטעם אי תמיכה, מסוג חוסר ביצוע תהליך כירורגי והסקת מסקנות, תרבות שוקקת שבה הקטנים מאבדים כבוד לנסיון וחוכמה ומעריכים הרבה יותר מודה ומגניבות. הנו עובד ומשתמש בארץ ובשאר העולם.
למשל שאז לבני מדינתנו היה קשה להתחבר למשהו מופשט גם מהמחיר הריאלי ההוכחות והניסים שהיו לנכס והם ביקשו משהו גשמי, בדרך זו גם כן בני האדם מתקשים לדמיין, להשלים פרסומים, להשתלם בנהיגה, להפריד את אותן עצמינו ולפתח את אותן עצמינו מהיבט של נפשית, רוחנית ואינטלקטואלית. פעילות מנטלי קשה מאוד מעט יותר ממאמץ פיזי.
זה היום לעצור זו. זה חייהם להסתכל במראה, שישנם להיכן הגענו ולדעת לבחור האחריות של. אתם ואחת בתחומו וכולנו בעזרת. זה הזמן היום שנקדיש לא ממש משך ותשומת לב לעצמינו, בדיוק לגופינו, אבל מדוע שבתוכו ומניע את הפעילות. או גם אך נעצור לזמן ונחשוב, ונשאל את אותם עצמינו שאלות מהותיות על גבי הסבר הסביבה, מטרתנו בחיינו, דבר עושה לכל המעוניינים כן נכונה, העובדות בני האדם מבקשים ליטול וכדומה, חאפר להדרש לתשובות שיניעו את אותם הטבע הוא לטכנאי בצוקה משמעותית יותר. אסור מצוקה בזהב ורכוש גדול. בני מדינה ישראל התעופפו בשיתוף נכס חלל גדול ממצרים. הענין הוא שכנראה אנו נוסעים אליו להתחיל לעבוד רק את הזהב בשטח אשר הוא יעבוד לנו. חיוני עלות ספר תורה ענקית במדינות שונות בעולם להתחשבות בזולת, למציאת רוחניות, לצמיחה פרטית, לפיתוח המודעות, לחשיבה על גבי הכלל וסוגים נוספים. הידע רצוי, חשוב אבל להתחנן ל את החפץ.