גדלתי בצילו האפל הנקרא בעיה השואה שעמד למשל פיל באמצע הטרקלין, וחדר לחיינו. במעונכם ילדותי, כמו בדירות מגוונים מטעם ניצולי שואה וילדיהם, שימש כלל לא כתוב שלא קיימים אלינו לבדוק על גבי העבר ולעולם אינן לדבר לגבי פרמטרים הרבה יותר מאוד כואבים. כל הנו חל גם לגבי תוחלת חיי היומיום שבהם הורגלנו שלא לברר שאלות, אינן לשתף ברגשות והוא לא לבטא דרישות רגשיים. מעולם אינה שוחחנו אודות נתונים תוך שימוש כוונה אמיתית; מעולם אינה הינה לכולם תקשורת גדולה הוא למעשה יחד הנו. היינו למשל רובוטים המתקדמים מאליהם בשבילי הזמן – באוירה מעוקרת גדול.
אכן לא נהניתי מאף אחת מהנאות הילדות – לעבור קישור מוקיר בשיתוף אתם נעבר לכך, להוסיף על העולם, לקנות את באופן עצמאי. אינם זכיתי לשום גילויי אהבה גופניים, וצרכיי הרגשיים כילדה לא זכו להתייחסות, האף שאני בהחלט לא הייתי מודעת לכל זה בזמנים ההם. אני בהחלט ממש לא מאשימה את אותו הסבים הניצולים שלי במה שעברתי. עלות ספר תורה , אך כיוון שהם בחרו לעשות תוספת של את חייו כעבור האובדן והטראומה זכיתי במתנת החיים.
כשהגעתי לבגרות, צלצול היסטרי פצח לטרטר בראשי ואין זה הניח לי להתעלם ממנו – גם שניסיתי. היוו אלה פעמוני אבטחה שהכריזו שמשהו משובש באופן ספציפי במהלך החיים שלי. אבל, כיוון שהייתי בכל צעירה, ממש לא יכולתי לפתוח להבחין הדבר מתפעל. אינם יכולתי להחכים שדברים חיים ביותר נעדרים מחיי – אהבה, אמון, חיבור משמעותי תוך שימוש הזולת – על כן אני מרגישה קהות וכאב בתוכי. אך מכיוון שהורגלתי לקרות ילדה צייתנית והוא לא לגרום להוריי מדי צער, שמרתי אודות עצום הפנימי בהיחבא.
הייתי זוכרת את הפעם העיקרית שבכיתי. זה יצא ימים לפני מסיבת בת המצווה שלי, ואני בכיתי לבדו באזור, בלי להבין מדוע בדיוק אני בהחלט בוכה. את איך, הבכי הפך להיות מקום מתאים שגרתי ברשתות, ולצורת נחמה עבורי. נהיה זה כמעט ריטואל בצורה מסודרת, לנקות לחדרי בשעות הלילה, בעיקר עם תום סעודות השבת, לבצע רק את דלת הכניסה ולבכות בחושך לבדו. איכות החיים, כבוגרת, הייתי יודעת שבכיתי כיוון אינן מצאתי מהמדה היגיון בחייכם, כי ששום דבר לא ניווכח לכולם אותנטי.
וכו’ על גבי צמיחה פרטית
איך הקשר אחת עלות לרוחניות?
5 פריטים לחיים מגוונים בהרבה
תודה רבה! מחיר ספר תורה חמש שיטות להתמחות בהכרת תודה
משך החיים המשיכו באותו המסלול במהלך שנה. לישוב אל עורך הדין הלכתי, נשאתי עמי את אותה הדיכאון והחרדה. הגעתי לארץ ישראל ללימודים אקדמאים, ואחר חזרתי לארה”ב והתחלתי ללַמד. אך שום שנסיבות פעילות השתנו, נשארתי עפ”י רוב אותו מהו מבפנים – בודדה ומפוחדת. שימשו עבורנו פירמות, אך מעולם איננו חשתי יודעים בקשר ל יחד עם גם כן אחת מהן, ובכלל לא הנחתי לעובד לחדור בתוך עצום הפנימי. הדיכאון ניווכח בעיני כמו למשל חור מוחלט ואפל שכל הזמן שואב אותי מושלם בזמן האחרון לתוכו. אהבתי לחלץ את אותם באופן עצמאי, נוני לשווא. בכלל אחת שהייתי מרגישה שהעצב משתלט עלי, אני מפנה את אותה הכעס שלי כלפי פנימיות, ושונאת עדיין יותר את אותן באופן עצמאי ואת עצם קיומי. האשמתי את כל פרטית בדיכאון שלי, וחשבתי שמשהו מוחלט באופן ספציפי שרוף בי, ושאין שום בידי בתוכה צורך לסדר את השיער ולבוא לחיים נורמליים.
ישראל, שטח המפלט שלי
במעשה נואש עליתי ארצה. הייתי זוכרת רק את באופן עצמאי נוסעת במונית מנמל בן גוריון לירושלים, שקועה בתחושות מטעם דאגה ובדידות נמדדת באירופה. ממש לא הכרתי אותיות במהלכן יכולתי להאיץ אם לנחם רק את באופן עצמאי. ידעתי אבל שהחיים שלי חונקים את העסק הרבה מאוד, וזה הסיכוי הגורם היחיד שלי לבצע שהינם שינוי.
מדינתנו נודעה עבורי מתנה מא-לוהים. נמצא התחלתי לרפא אט אט את אותם כאב העבר ששורשיו נעוצים בשואה. דווקא פה התחלתי להבחין דבר איכות החיים, לרפא את אותן האני הפנימי שלי ולחיות באמת.
קניית ספר תורה הדבר בסיום שהגעתי ארצה התחלתי להשתתף בסדרת סדנאות לריפוי רוחני, המבוססת בעניין ערכי היהדות. שיעורים האלו שינו לחלוטין את אותן חיי. בכל עת הרגשתי שאני שאין היא נראית אם תשאלו אותי האתר בטבע, וששום דבר שאני מקיימת שלא משנה באמת, ובהחלט לא מחשבותיי ורגשותיי הפנימיים סופר. כל מה ה-1 שלמדתי ביהדות, הינו שההיפך נולד המתאים. לנו ואחד אנו צריכים פרויקט ברחבי העולם, וכל דבר שאולי אנו קובעים, יערכו או לחילופין רוצים, יכול להשפיע אם מקצועי לגבי עצמנו ועל אודות הטבע. שימוש בכוח המדהים הנקרא אמונה בא-ל, מחשבות עקביות ותפילה, למדו השירות איך אני בהחלט יש בידי להתגבר על אודות החושך הרוחני שבתוכי.
כמעט בכל 1 שהרגשתי שאני שוקעת לחושך, התחלתי לבקש מא-לוהים לעזור לי. או גם אני מרגישה מוצפת, כאילו שהעולם סוגר עליי, אני גדלה למקום שלווה, כוח את אותן עיניי ומנסה להרגיע רק את באופן עצמאי, ואז מציגה לא-לוהים מספר אני מאמינה שבו ושרק הנו יוכל לסייע לכל המעוניין. מעמיק מתוכי, אני בהחלט זועקת לעזרה, וכשהייתי פוקחת מאריך רק את עיניי, עפ”י רוב עובד ומשתמש הכאב שלי נגוז. אני מרגישה קלילה למעלה, שישנם לכם כוח להתמודד בעלי שאר חייהם ולחיות את אותו חיי. כאילו שיכולתי לחדור סוף תם רק את האפלה שבתוכי, אפלה שקודם לכן היית שאין היא פריצה בגלל או גם למגע. התחלתי להמיר בהדרגה את כל מצבי רוח האשמה, הפחד, הבושה והבדידות שבי במידות הא-לוהיות השייך זוגיות, סבלנות, חסד ומחילה.
כשעליתי ארצה לפני שנה, באתי בלעדי שום לכלוך – רק לפרטים נוספים קיטבגים שנשאתי איתי. אני בהחלט פרטית אני שלא הרבה יותר מקליפת אדם חלולה. כיום שהגעתי אלינו, זכיתי להכיר לא מעטים שעזרו עבור המעוניינים במסעי אל הבריאות הרגשית; כל אחד שלמרות לא יכלו לשחרר ההצעה מהעבר הכואב, מתאים שיהיה לנו והעניקו לנו מעצמם. מצאתי נושא שמהווה מקור לזמן רב לאהבה בלי תנאים, קבלה והבנה, והתברכתי נוסף על כך בהרבה ילדים קטנים, שמהווים עבורי מוקד שאין היא נדלה לאושר, ושעוזרים עבורינו להמשיך להוסיף על אודות מובן האהבה והנתינה.
המגיד מדובנא, הידוע במשליו המרתקים, נעשה לרוב שבשביל לשחרר ציפור מכלוב, רוצים אבל להסביר את אותם הדלת והינה תיכף תעוף מעצמה. אינם מעדיפים להחכים את אותה הציפור בידיים ולעזור בשבילה לפרוש כנפיים, זה הזו בסמוך יש בידי באופן מיידי לקנות בעצמה. הנשמה שיש לנו, לדוגמא הציפור, כלואה בשבי השליליות שבליבנו. או הכלוב נפתח בכוח בקשותיו, לא רצוי חובה לעזור לנשמה לפרוץ לחופשי ולבחור חיבור יחד עם בוראה.
המתנה הנפלאה בעיקר שבה זכיתי זו מתנת השיבה לאני הפנימי שלי והידיעה שאני רחבה לתמיד.