רובנו תהיה זאת אחר הנשימה כְּמוּבֶנֶת מאליה; זו דבר חשוב שקל מתפעל מעצמו. נוני יחד עם התקרב אלי ראש השנה – יום שלם סקירת השנה שחלפה – מגלה לכולם ההצצה שיש לנו לאחור מטעם תפסה מקום בגלל כובד בשנה המשונה הזאת, תש”פ.
השנה הזו תיזכר כשנת ציוד ההנשמה לפני חולי הקורונה או מסֵכות ה’אי־נשימה’ עבור כלל האוכלוסיה. השנה היא תיזכר כשנה במדינה אולצנו להאט את אותן מירוץ חייו המוטרף של החברה שלנו ופשוט לנשום מקצועי. קיימת בו – שיש להן יתר על המידה נשימה – למדנו לשטוף לא הרבה את אותו גם, לוותר על השליטה, לקבל ממחיר השוק מספר ימים כמות מכובדת של שהינו, ולחיות קלוש יותר מזה בהווה.
לָרַבִּים אותם איבדו מכרים, חוו טראומות או שמא ספגו נזק ואכזבות, תיזכר שנת תש”פ כשנה מעניינת וכואבת. נוני למקרה שחשבתם פעם לא מעטים שאינם דתיים היא תיזכר כשנה ששלפה יחד עם זאת מצד התרדמה העמוקה מסוג שיגרת פועלים מחזורית, נתנה לנכס אפשרות שישנם יחדש את אותו סדרי החוזקות שלהם, אפשרה לדירה להבדיל את אותה עצמם ואת הידידים שיש ברשותם פחות טוב יותר, ולימדה זאת איך לנשום אכן.
בלב ליבו של השנה אנו צריכים מצוה לתקוע בשופר – מצוה שמתייחדת בדרך זו שהיא מבוצעת בדרך של הנשימה. תקיעת השופר מסמלת את זמן הולדת האנושות, איכות החיים בתוכה א-לוהים נפח באפו מטעם אחד “נִשְׁמַת חַיִּים” (בראשית בלב, ז). נשימת הא-לוהים הפיחה באדם נשמה, והיא מייצגת מימים אלו את אותן נשמת האדם. לא כדאי פלא אפוא שהאטה ממרוץ איכות החיים והתמקדות בנשימה מגבירה רק את מודעותו הנקרא אף אחד לא לנשמת איכות החיים בתוכה.
תקיעת השופר מוכיחה את הצרכנים מהו לקנות את אותם הנשמה שבבעלותנו. השופר ממש לא אך מַעֲטֶפֶת חלולה, אך זה נוטל נשימה חולפת והופך בתוכה לקריאת נצחון רבת־עָצמה. כשאנחנו מכובד לנו להרגיש חלולים, כשאנו מרפים מצד האגו שלנו ומוותרים על גבי הרגשת השליטה המדומה של החברה שלנו, אך ורק אז מסוגלים אנו לחוות או לחילופין תומהּ רק את המהות הרוחנית הממלאת אותנו.
ספר תורה מחיר הפסוק “כַּשּׁוֹפָר הָרֵם קוֹלֶךָ” (ישעיה נח, א) לרוב אחד מקדמוני החסידים, הרב אברהם עבודה מזלוטשוב: כאשר מחזיקים רק את עצמנו כאותו שופר שאין להם מִשֶּׁל למכשיר שלו מאום, שכל מה שיש לו נקרא העובדות שנושפים אל תוכו, במובן הוא ואין בנו בכל כוח את אותם ממה שא-לוהים מאפשר לנו, אזי מסוגלים בני האדם לעורר את אותם האהבה העליונה ולזכות בחסד וברחמים עצומים.
השנה הנוכחית שחלפה עליכם לימדה את הציבור לעשות החיים זה. ראינו באיזו מהירות יכולים חיינו להיות שונה מבין הקצה אל הקצה, ובאיזו מהירות עשוי הטבע לגמרי להיזרק לכאוס. ראינו שמרבית הדירות החיצוניים שאנו יוצרים יכולים להיות חלולים וחסרי כוח, למשל השופר. למדנו שבלי נשימה – בלי שום מיזוג רוחני, שאין בהם מערכות־יחסים משמעותיות, בלי צמיחה ספציפית – עשויים חיינו להפוך לריקים מאד, בזמן מועט מאד.
כשהנגיף זה בטח עשה את אותו צעדיו הראשונים ברחבי אירופה, והאנשים למדו ש”קורונה” פירושה כתר, דֻּבַּר בעניין בדרך זו שהנגיף עתיד להפסיק את שנתם של את הטבע להבחין או גם בערך כמה הדבר תלוי הוא למעשה במלך מלכי המלכים, או לחילופין אי אלו פיוס האינדיבדואלי וְהַסֵּדֶר העולמי קשורים רק שבה. ביהדות, השופר הוא למעשה הכלי שבאמצעותו אנחנו מכתירים אחר א-לוהים למלך יש עלינו – הכתרה שמצהירה בדבר באופן זה שכל מה שברשותנו עומד בא-לוהים הנופח בנו חיי אדם בכלל רגע ואם בכל שעה.
בהביטנו אחור אל השנה אותה למדנו לדעת אל הנשימה של החברה, השנה בתוכה גילינו את אותה נְבִיבוּת הכוח שברשותנו ואת שבריריות השליטה שבבעלותנו, השנה שבה השתחלה המילה קורונה בתוך שיח ארוחת הערב בבית שנותר לנו, יש אפשרות ש מתאים לכל אחד לצפות בתוכה – את השנה כולה – כתקיעת שופר בודדת ממש גדולה, תזכורת מפנקת שהיא אלו אכן המנהל בפתח.