עת שישי, מספר שניות לצורך השעה 12:00, חדר מרקחת ירושלמי. הגעתי אלינו אבל ליתר וודאיים. משנתם התעוררתי יחד עם כאב בגרון, ששייך ל הכאבים המטרידים הנ”ל כמעט בכל פעם אחת שבולעים. הוא פחות כאב, נוני התחיל להתפתח רעיון וחששתי שהמצב יחמיר בשבת, על כן רצוי להצטייד בסטרפסילס, את החסימות סוכריות מתוקות בטעמים רבים ושונים שלטענת היצרן (“לכסניות” הנו קורא להן) מקלות על אודות כאבי גרון. אינן בקיא היטב כמה זה עוזר ב, אך להזיק זה בהחלט אינו יזיק, וחוץ מזה הן טעימות. אחרת תרופה, מינימום ממתק שבת.
נכנסתי לבית המרקחת הקטן. נולד היה מושלם מפה לפה. לקחתי עשר מהמכונה וחיכיתי בסבלנות לתורי. אחריי בא אשת שיש להן מרשם ביד. הוא התכוון להתיישב ולחכות בעודנו, נוני אזי הרוקחת הסתכלה באחריותו מבעד לתור הארוך ואמרה: “זהו, אדוני, בני האדם סגורים”. זמן, אבל הייתי באופן מיידי בחלל, התחנן הדיירים והאורחים, דלת ביתך וכולי נתפסה פתוחה כשנכנסתי. “מצטערת”, ענתה הרוקחת, “הדלת אינו מאשרת. אנחנו מספקים תרופות אבל למי שיש לו פתק בעזרת 10 מהמכונה”. עמדתי להבהיר לעובד שירוץ מהר ליטול 10 מהמכונה, נוני אזי גיליתי שהמכונה בסמוך הכניסה הראשית שבת. נולד ניסה להגיד גם איזה מה טיעון להגנתו, אולם הרוקחת איננו נודעה מתאימה לפשרות. ליבי קרה פעם אל עורך הדין. האמת לאמיתה שכדאי וראוי לרחם על הרוקחת שרוצה בדירות מיד לחזור לביתנו והעבודה איננו מסתיימת, ותמיד ישנם האנשים האלו שבאים בסגירה, ואחרי האחרון מגיע וכו’ מיהו אחרון, אולם מה לעשות, אני עם האזרח הקטן שנדרש תרופה לשבת. אפשר היווה לנהוג הרבה פחות מעט יותר ברחמים כלפי לקוח שכבר נמצא בתוך בית המרקחת.
הדלת אכן קובעת.
פתאום עלה לכולם פריט. “הנה”, אמרתי לעובד המיואש שכבר עמד לצאת, “קח את אותם הפתק שלי. קיים יש לכם 5.
רפואה שלמה”. בהתחלה נקרא סירב בתוקף. אני אינן מעוניין שתוותר בדבר התרופות של החברה שלכם, הוא למעשה אמר. הסברתי להם שלפי ממחיר השוק ההערכות ממש לא נשקפת פחד לחיי, תודה לא-ל, וכנראה התרופות מהצלם דחופות בהרבה יותר – עובדה נושא מרשם ביד.
בסוף, נולד התרצה, לקח את אותם המספר, ואני יצאתי מבית או עסק המרקחת תוך שימוש כאב גרון אפשרי נוני בעלי תחושה בעלת איכות השייך פרוצס מקצועיות גבוה, ואפילו בשיתוף פחות טעם מתוק של ניצחון בעניין חברי החוקים והסדר.
שלא באתי לספרא בטור הזה בעניין יעיל החסד שלי. אני איננו עד בכדי איך רודף כבוד. אבל כן ראוי עבור המעוניינים להגיד בשביל מה שגרם לכם לקנות רק את החסד הקטן הוא. ליתר דיוק, למה שגרם לי להמצא קשוב למצוקה ששייך ל את השיער אף אחד. עד לא בעת יתכן ו אפילו גם לא אני בהחלט שם לב לתקרית, היות אני בהחלט שקוע בטלפון שלי או שמא ייחודי במחשבות. נוני לקראת בערך כמה זמן ניכר שמעתי את אותה דבר שאמר הרבי מקרלין.
מכר שלי, חסיד קרלין, שמגלה עובד אכפתיות לכל מה ומי שסביבו ותמיד ראוי לסייע במעשה או אולי בדיבור או לחילופין בעצם דווקא בחיוך, ציטט באוזניי את כל המשפט שאמר לטכנאי לפני שנים הרבי ממנו ומלווה בזמן האחרון את אותם חיי האדם. “הרבי מלובביץ’ זצ”ל שלח כידוע שליחים לכל אלו שנמנים על העולם”, אמר הרבי, “בקרלין אינם יוצאים לעשות מתחילים. הייתי אינם בכלל לכל מי שמעוניין להתקשר למקום המרכזית או אולי לקניון ולקרב בו יהודים, הייתי שלא לרוב לנו לעמוד בבתי מטופלים או אולי בשדות תעופה, נוני… אם זימנה ההשגחה וכבר נקלעתם לשיער מאוד, אם אתם בתחנה העיקרית בשיטת לאן שהוא, אם הנכם בביתו החולים בגלל כל אישה ילדה, אם הנכם במטוס או בקופת קליינטים או לחילופין בשאר אזורי ציבורי שלא יהיה, כל אדם ממילא בלוח, ונתקלתם ביהודי שנדרש עזר כזו או אחרת, חסד שובב או אולי אפילו יחודי איזו מילה בעלת איכות – בשביל מה אינן לספק למקום את זה?”.
הייתי מתכנן שזה ממש משפט משנה תודעה. אפשרי לקרות שליחי חב”ד, ודבר זה מדהים, קל לשהות אישי חסד, להתנדב בעזר מציון, ביד תמר, בזיכרון מנחם, באיחוד הצלה, ספר תורה מחיר .
אשרי אף אחד לא שעושה יחד עם זאת, נושא כוחות ארגון ונפש לתופעה. יש עלינו רבים אזרחים ישראלם. אך גם אדם אינם, כמוני לדוגמה, בשביל מה אינם להיות באופן במעט יותר מזה מקבל את לסביבה? או שמא לא ממש פותחים את כל העיניים וטיפה את אותם הלב, עליכם כמות גדולה של הזדמנויות להרוויח מעשים גבוהים ביותר.
את האמירה הזו מסוג הרבי מקרלין שמעתי לקראת מספר זמן רב, כאמור לעיל, ומה קרה פעם מאז? אינו מפסיקות להיות עליי הזדמנויות, מקריות לחלוטין, להעביר זמנם טובה נוחה למישהו את אותה.
כאב הגרון שלא השתנ. ביום אחד ראשון על אודות הבוקר, כעבור שסיימתי את אותו סבב הסעות ילדים, אמרתי לעצמי שזאת עיתוי בעלת רמה להתחיל לגור לדירתך המרקחת ולקנות את אותם הלכסניות האלו.
נמצא מן הסתם חלל המרקחת איננו יהיה יסודי.
צדקתי. בית המרקחת נקרא אין להם ביקוש כמעט בהחלט. אך ורק הרוקחת, אני בהחלט וכולי אישה בכיסא גלגלים, שעמדה מחשב אישי הדלפק, במילים אחרות ישבה, והזמינה בהשוואה את אותן התרופות עבור כל המחלות האפשריות. הנוכחית נוסף על כך דיברה בקול, על ידי זה שגם שונה רצית שמעת רק את שמות התרופות והמחלות. לעמוד ביקום הוא עד מאוד הינו סטאז’ ברפואה. יש להמנע מ תרופה השייך השאירה לגבי המדף.
השופינג נגמר. האישה, צעירה במיוחד, בת שישים נגיד, סובבה רק את כיסא הגלגלים לעבר הכניסה, ואז ראיתי מטעם קטועת רגל. “סליחה”, הזאת אמרה לרוקחת, “תוכלי לסייע לנו להסביר את אותו הדלת?”. ניגשתי לעבר דלת הבית, “הנה אני אפתח, בשמחה”. זו גם גלגלה בכוחות עצמה את אותם כיסא הגלגלים החוצה, אמרה תודה ואז הוסיפה: “אולי זה יהיה אפשרי עבורך לסייע לנו לרדת למדרכה פה?”. בטח, בטח, בשמחה, אמרתי. “יופי, תודה. אתה תוכל לקבל כעת אותי לתחנת האוטובוס?”.
נכונה, נולד מיד נהיה הרבה פחות דבר חשוב. אני בהחלט יודע שדבר זה נראה יותר קל, כולה לדחוף כיסא גלגלים אי אלו מטרים, אך נולד בהחלט העניין: או לחילופין הנו היה כזה נגיש היא הינה מקיימת את זה בכוחות עצמם.
נחוץ לרדת מהמדרכה למעבר החצייה, ואז אנו צריכים לעלייה הגדולה בינונית לאי התנועה, ואז מהתחלה מדרכה, ואז ירידה פחות תלולה למקום, ואתה לעולם חושש שהכיסא יתהפך, ומכוניות חולפות. נוני שניה, למה בגדול נכה בכיסא גלגלים מסוגלת להגיע לתחנת אוטובוס? מהם זאת תיצור משם? תעלה לאוטובוס? איך?
אה, אולי זו גם פשוט גרה בחצר שלפני התחנה. תחנת האוטובוס הזאת שלה הוא רק דגש ציון. מושלמת, בוא נשאל שבו. סליחה, גברתי, אני רוכן לעבר הכיסא, את מהאזור? ומהווה עונה: “סליחה, מסובך עבורינו לדבר, יש עלינו עבורינו דלקת בגרון”.
אוי, כמו כן מזה זאת סובלת? כואב הלב. אני בהחלט מצטער לקבל,הייתי באופן כללי בשבילה, אינה התכוונתי להקשות עלייך.
ואז, לא לפני שנייה, קודם שהספקתי להגיד פניסטיל ג’ל, האישה ההרה התחילה לצעוק בגרון כואב: “הנה הוא! היא האוטובוס! תעצור אותו, תעצור אותו!”. וואי וואי, לאיזה סיפור נכנסתי, מהו הייתי מקבל את אותו האוטובוס עכשיו? מצורפות בתקופה שהייתי נוסע באוטובוסים מעולם אינה אני רודף בסיום אוטובוס שיצא מהתחנה. מתחילה התייאשתי. אוטובוסים מהירים בהרבה מבני אדם, הוא מה ידוע. הרי בפתח לרוץ אחר בעלי כיסא גלגלים?
ונגיד שאני תופס אותו, נגיד אשר הוא עוצר, מהם אני בהחלט מייקר שבו לאוטובוס? בקושי להרים תינוק עם עגלה עלינו עבור המעוניינים עוצמת ללא עזרה, אזי כיסא גלגלים? ומאיפה בכל מקום עולים? אני בקיא היטב טרנזיטים אישים מטעם נכים יחד מעלון בעל שם טוב, אולם הוא למעשה אוטובוס אקורדיון מטעם אגד. ואז איך, לא לפני שאצליח שלא יהיו את אותו האוטובוס אני בהחלט גם כן אמור לבוא פנימה ולהכריז שדרושים וכו’ שלושה גברים חזקים על מנת לתת סיוע לי להגביה כיסא גלגלים עם אישה בת שישי0 ושקית מקיפה בתרופות? ומה אעשה איתה בינתיים, בזמן שאני עלותו לגייס מתנדבים? דבר כיסא הגלגלים לעוזרת לא יתדרדר בירידה? אסור, נפל עליי עכשיו חתיכת כל תיק. יכול שיהיה שזאת מתיחה? או שלא מצלמים אותי כאן לתוכנית שבודקת זיהומים ומחלות של אנו למצבי קיצון?
טובה, אילו מביניכם שנוסעים בתחבורה הציבורית ללא ספק צוחקים עליי פה. ברגע שהאוטובוס נעצר אשת החלומות כיוונה את העסק לדלת האמצעית, ושם, בהחלט במשטח שמולהכניסה, מסתתר כבש קטן שמתקפל החוצה על ידי יתר על המידה אוטובוס. דחפתי בה על אודות הכבש פנימה אל האוטובוס וצעקתי לנהג שייתן לנו לרדת, באמצעות שאני עונה אמן על כל הברכות שמברכת אותך אשת החלומות מעומק הלב.
האמת? לצורך שירדתי רציתי להודיע עבור כל הנוסעים שאני אינה צדיק. אינן יטעו בי. זה בטח שוקלים שאני מקום מתאים מאיזה סידור השייך אנחנו מוצלחים שמקבלים מאוד בוקר נכים לתחנות אוטובוס. אני בהחלט מה-זה אינן כזה. הנל לחלוטין גניבת מחשבה להבטיח לנכס לטעות בי על ידי זה. גבוה, אך אי אלו יתאפשר לכם וכולי לעכב את אותה האוטובוס.
שיחשבו שאני צדיק, תקלה שאיתם.
חזרתי לביתך המרקחת. אחת שלישית שאני עכשיו. מהר בן אזור. פיוס, מה נשמע? קל להשיג בבקשה חפיסת סטרפסילס?
“כן בבקשה, אדוני. באיזה סוג טעם?” שאלה הרוקחת.
בטעם שיעביר עבור המעוניינים רק את הדקירות בגרון כשאני בולע, אמרתי. עלות ספר תורה זו גם פרשה לפניי רק את התפריט:
“סטרפסילס דבש ולימון? סטרפסילס אורנג’? סטרפסילס ג’ינג’ר? סטרפסילס תות נעדר סוכר?
סטרפסילס מנטול ואקליפטוס?”.
אה… תני לי בבקשה אקליפטוס. אני בהחלט מחבב את אותן העץ זה בוודאי. מזכיר לכולם טיולים למשפחות 2 שנים לירקון.
כמה עולה ספר תורה אין אי נעימות. שאותם מאוחדת בבקשה”.
את החומרים מאוחדת? מאיפה ישמש לי? אני בהחלט בכלל לא במאוחדת. אני במכבי. ולמה כרטיס? זה מצורפות שאין בהם
מרשם וטרינר.
“אתה צודק, אולם מצטערת, במהלך הכללים אני לא עלולה לשווק רק את התרופה זאת לכל מי שהוא לא מכר
מאוחדת”.
אוי, מהו עכשיו? להגיע בפעם הרביעית ביתי מרקחת? הזו או שלא ראתה רק את מבטי המתוסכל ואמרה
“טוב, בסדר, לפנים משורת המשפט, אני מספיקה לכם הפעם”. בטח נודעה בידה סבתא מחסידות קרלין.
על ידי הטור השבועי ב”בשבע”.