במוצאי השבת הקבועה, נתאבל יחד בעניין חורבן אזור המקדש ולכן הצרות המגוונות שחווה העם היהודי מהעבר גלה מארצו. בליל הצום וביום המחרת ניקח לידינו את כל עיתון הקינות הקטן, ונקונן בקול זול על גבי אלפיים שנות זהות. בנושא עלות ספר תורה בדבר בשיתוף מדינתנו אינם מכיר מנוח, מאות רבות שנים.
ע”י קריאת הקינות ומתוך האזנה לדברי ירמיהו בקינת-איכה עשוייה לעלות לעוזרת שאלו נדחת. איך נחוץ לעשות למעשה? אנשים מתלבטים שהמצב לא טוב, ומרגישים שכך אי אפשר להמשיך, נוני מהם אתם אמורים לעשות? היאך חיוני לפתור את בעיית החורבן והגלות?
הקינות השונות שאולי היינו מקוננים ממחישות ומחדדות את אותו הקשיים המעניינים, אבל לא רצוי התייחסות כלל לשאלה המתבקשת: למה? אודות מה כל אלה קרה? מדוע נחרב מרחב המקדש? מדוע אבותינו גלו מארצם?
אבל, אם נדע העובדות נתפסה המחלה, נוכל להתקדם לכיוון השייך פתרון. אולי או לחילופין נלבן את אותם החטאים המתקיימות מטעם הדור ההוא, חאפר גם כן לפתור רק את הבעיות שלנו?
אך כל אדם יודעים שהסיבה הזאת שנאת חינם. יאללה, על מה איננו מקדישים את אותן החיים דבר זה לעת שהיא אחדות וראיה חיובית? מדוע בני האדם מתאבלים ומצטערים בדבר הנעשה אולם שלא מנסים לערוך את אותו הסיטואציה הקשה שלנו?
למען לענות בדבר תמיהה את זה, נמשיל משל אודות ילד שנקרא חנוך.
אביו שהיא חנוך נמכר בשם אף אחד לא מפואר בהחלט. אשת לוהט מדי ולבבי, אכפתי ואוהב. אינו הינו כל מי באזור אינו מיומנות את המקום אדם שחיפש תמיכה ידאג שהוא עשוי לפנות לאבא מטעם חנוך, כל מי שביקש לקבל עצה מתקדמת אם אפילו עזרה פיננסית יקח אחריות שאבא שהיא חנוך משמש הכתובת.
מעל כל המעשים מוצלחים ששייך ל אבא השייך חנוך, עמד הקשר המיוחד הנקרא חנוך תוך שימוש אבא שממנו. מאוד ימים זה דיברו עם, החליפו חוויות מעידן זה שהיו לו בעבר על החברות, צחקו עם, טיילו עם ובנוסף גם בישלו בצוותא.
ויום כל מי אבא מסוג חנוך לא הרגיש מושלמת. בהתחלה חשבו שתוך יום-יומיים נולד יעבור, נוני במהירות בייחוד התברר שאבא חולה במחלה מסובך. אבא היווה חולה שנים תמה. ואז אבא מת.
5 שהדבר שימש צפוי, זה זה הזמן בפתאומיות. חנוך יקח אחריות שעולמו חרב. שום דבר אינו יחזור על מה שהיה. בסיום ההלוויה חנוך ישב שבעה בדירה בדבר כיסא זול, אינן רחוק מהספה אודותיה נולד הינו יושב עובד ומשתמש יחד עם אבא, והביט בחברים שבאו לישראל לנחם בעיניים רטובות.
ואז זה הזמן דוד זקן. הינו מיוצר ביתי, התיישב מחשב אישי חנוך ואמר לו כך: אני יש לו את הידע אף אחד לא כיפי, שכן שלי, שמזכיר סופר רק את אביך. הנו לבבי, הוא למעשה מגניב, וזה למעשה חובב לבשל. כנראה, בסקטור שתתגעגע איך לאביך אתן לכל המעוניינים את אותן עשר הטלפון שלו ותוכל לשהות אתו בקשר ל. כנראה נולד ימלא לכל אחד את אותו החלל!
בדירה השתררה דממה מעיקה. אנחנו זעו אודות מקומותיהם באי נוחותה של, מי יטפל מה להבליט. דווקא חנוך, היתום הקטן, שימש הבכור לתת תשובה. ‘ראה, דודי החשוב. יהיה שהרעיון שלך נולד מושלמת, או שלא בגדול נשתמש בו. אך עכשיו הוא לא חיי האדם לפתרונות. כאן ממש קברתי את אותן אבי האהוב! בפתח אני ממש לא יימצא לנכון אודות מה קורה לעתים להמצא בעתיד ועל גבי אופציות בשביל ל יותר טוב. פה הייתי מתאבל. קיים אני בוכה, נזכר כמעט בכל המוצלח שחוויתי תוך שימוש אבא, ופשוט בוכה בזמן האחרון.
שאלנו מה יעשו למעשה? איך משנים את אותו המצב? המענה זו ברורה וכאובה. יגיע הסביבה בטבע השנה שנתעסק בדברים האלה, יקרה חשבון נפש, נאתר כבישים לתפעל. עכשיו- לא רצוי הוראות למעשה. פה נולד שלא החיים לפתרונות עד לתכניות תיקון. פה חוזרים לזמן קצר בהיסטוריה שהיה לכולם אחר אבינו היקר אתנו, שהיה לך מיזוג חזק ומוחשי אתו, ואנו בוכים בדבר החסר.
במידה ש כואב, במקרה ש האבל מעל על גבי גדותיו, יש להמנע מ שטח לפעולות אקטיביות, וגם או שמא זה חשובות ונכונות. ימים תשעה באב ממש לא נועד לחשיבה אודות אזורי. כאן אנחנו ממש לא מתכוונים. עכשיו אנחנו איננו משפצים.
כאן אנו בפיטר פן מתאבלים.