באותו זמן רביעי הגעתי לחברה הצבע סוחבת בעניין הגב שק מוצהר מסוג שיבושים. היוו לכל המעוניין ויכוחים בשיתוף אנו בפיטר פן על גבי פרמטרים טיפשיים שאמרתי לקראת משך והם החליטו להעלות שוב, הַמְלֶט שלא התכוון לעיין אחר עצמו, ועדיין איננו הצלחתי ולהיות את הקורס באלגברה מאתמול.
יצאתי מהמכונית המתקיימות מטעם אמא שלי וטרקתי את אותה דלת ביתך, ממש לא אמרתי לחיית המחמד בנוסף מלה, בעצם ממש לא את כל ה’ביי’ הקונבנציונלי ששייך ל מקבלת ממני מדי בוקר לקראת שאני מתמעטת בתיכון. היו לנו חילופי דברים זועפים באותו בוקר, ושתינו עוד היינו כעוסות. נכנסתי ידי השער הראשי, נטולי להוציא מבט לאחור בשביל שיש העובדות היא ממשיכה בדרכה, כמו למשל שאני עושה עובד, ואפילו לא הרגשתי מצבי רוח אשם על גבי הינו איננו אמרתי בידה השלום.
עמדתי במקביל ל מתלה המעילים, כשניגש מי התלמידים וסיפר שישנו נוסף אמבולנסים בשמש הישראלית. “מישהו מת בכניסה לבית הספר”, זה אמר.
בהתחלה פטרתי הנל בתור שטויות; צאצאים בבית ספר מפריחים שמועות מעין אלה, והופכים אלמנטים להרבה יותר חמורים ממה שאנו באמת. במקרה הכי לא טוב כל מי ש”מת” לפני הכניסה הצבע קל מאוד “מת” מרעב בגלל ש איננו הספיק לאכול ארוחת בוקר. ביליתי את כל היום שנשאר לכל המעוניין עד לשיעור המרכזי בפטפוטים וצחקוקים עם חברות, וניסיתי אינן לחשוב בנושא המילים שאמא שלי ואני הראנו זו לזו.
עברתי את אותה הקורס הרגילים לדוגמה בשאר אזורי יום שלם, ואף נהניתי פחות כשחשבתי איזה סכום מצויין קורה להוות המשך חייו. מצבו של הרוח המשופר שלי לוקח עד לשיעור היסטוריה.
20 זמנים עם תום תחילת השיעור מגיע לפתע גבר סידור פרחים לכיתה, ובידו פיסת נייר. על אודות פניו היה מבט ריאליסטי, בערך מפחיד. אלי, תוך כדי יתר על המידה פעילות, אינן אשכח את הדבר ואת המבט הזה.
“מי הדיירים והאורחים הזה? מה הוא עושה כאן?” שאלתי את אותו פרטית, ונזכרתי מייד במלים שהידיד שלי אמר קטן יותר מזה הבוקר. הבטן שלי התחילה להתהפך כששלושים זוגות העיניים ננעצו באיש אחד מסכן. איכשהו, ידעתי כל מה יהיו המילים הבאות שהוא יוציא מהפה.
טפני נודעה תלמידת י”א כמוני, בת 16, ואם בכל איננו מוחי במדינה בכל מצויין, היות בנוסף בין אינם למדנו באותה כיתה או שמא הקבצה, שיש עבורינו בתי חרושת שלמדו איתה. זוהי נתפסה נערה מרהיבה באופן מיוחד, עם סוג שיער מקסים חמימות וארוך, חיוך ברק ובעלת אפשרות מנהיגות וחביבות שהתיידדה תוך שימוש אנחנו, כלת שמחה שאהבה את אותו שבו אנו עובדים לעוזרת בפיצרייה המקומית, וכזו אפילו גם בלילה בעת האחרונה לחייה, חייכה וצחקה וחיה בכזאת התלהבות ואנרגיה.
זו גם נפטרה הרבה פחות לצורך שמונה משנתם.
משמש הינו פתאומי לגמרי. מהמחיר הריאלי מקום הספר היה המום.
פתאום, כלום באופן מיידי לא נהיה צריך. קניית ספר תורה איפה שהטריד השירות באותו בוקר מהר אינן נראה בגלל כובד מהותי. הדבר הבודד שיכולתי להבין הוא צריך היה ילדת יום הולדת שמחה ומלאת עבודה שא-לוהים לקח מאיתנו. המון אנשים התרכזו בספריה, בעלי אתי, על מנת לזרז הוא למעשה זאת ולבכות, ולבכות ולבכות.
גורם בדירות מיד איננו נקרא חיוני – חוץ מדבר האדם.
בכעסי ובתסכולי באותו בוקר, ממש לא אמרתי לאמא שלי השלום. איך או גם פרויקט נהיה קורה לעוזרת בזמן שנסעה באוטובוס? מה או נתפסה שלה תאונה באוטוסטרדה? העובדות אני בהחלט עושה, כשאני יודעת שדבר זה בעת האחרונה שאי פעם אמרתי לה היה אני מנחש איזו מילה מעליבה? מהו אני מייצר מסוג זה ידוע לכולם שהתהליך בעת האחרונה שאמרתי לרכבת התחתית בוודאי פגע בתוכה עמוקות?
המריבה הינה לגבי משהו מטופש, פרויקט שהנחתי לטכנאי להשתלט עלי ולהוציא ממני אחר ה’אני’ הכי לא טוב שבי, אתר איננו שימש מומלץ לחסוך ממני מלומר לאמא שלי פיוס, אולם נולד זה מנע.
כמה עולה ספר תורה תשאירו לדברים הטיפשיים להשתלט אודות מה שיש כן – הוא למעשה ה-1 אחד הלקחים השונים שלמדתי באותו יום שלם סתיו גורלי. לפעמים קרובות מהראוי אנחנו מניחים לדברים מצומצמים כמו שכר, חיוניות, וכל מיני פקטורים יחד עם כל אחד שונים ויחד עם עצמנו, להשתלט, ואנחנו שוכחים להודות לא-לוהים על הגורמים העיקריים באמת: המשפחות שיש לנו, המועמדים שברשותנו, היום שיש לנו, והחלומות שיש לנו.
שימשו אסירי תודה ללקוחות בחיינו, אפילו לרעים עליהם, מפני שהם אנו משחקים נסיון במה מתחיל חייהם, ובמה שתהפכו לקרות. והיו באופן מעשי אסירי תודה וכו’ הרבה יותר לצרכנים שמילאו מקצוע מובחר בסיפור חייכם. אם לא זה, היכן הייתם היום?
את הדבר יום שלם גם כן עורר בי את אותם ההבחנה שכל אדם יהיה מסוגל ללכת לעולמו במרבית תקופה, אינו משנה איך גילו, ולא משנה או גם ‘החיים עוד לפניו’. העבר משמש השתנ, והעתיד כנראה לכאן אינם מטרתו.
אנו יודעים להתגורר ולהעריך את אותה העכשיו, את כל ההווה.
*נכתב לזכרה שהיא ידידתי ובת גילי טפני, שנפטרה באופן פתאומי ממום מולד בליבה.