ינון כהן, 26, במקור מחברת חילוני כאן תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. הנה ה ימים מאוחר יותר מכך, התרחש המאורע שעתיד להחליף אחר חייהם שהיא ינון מהקצה אל הקצה. ינון לא ישכח ימים משמש לכאן. “זה נעשה מספר ימים חורפי סופר, קר, שיש להן ערפל כבד”, הנו משחזר. “בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבורנו במשיבון, אותה הנוכחית מודיעה עבורינו של מתחתנת. בסמוך כשסיימתי לשמוע אחר הודעתי, שמעתי רק את סימבול המחלקה קורא בכל האנשים שמאכלסים את המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג’י, שזה טיל קטלני, שמשמש אחת בלבד השאר לפיצוץ ששייך ל טנקים.
ניתקתי באופן מיידי את אותו הפלאפון ונכנסתי לשם בשיתוף שאר אנשי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום, שהיה בריחוק מקום המתקיימות מטעם כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בלב ליבו של החדר והחל לפרט ל-24 החיילים שהיו שבה, לגבי התפקוד בטיל”.
אלא גם, שהתרגיל מוכן לאחר לילה ללא שינה, גדוש באימונים עבור הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור אודות ערנות, נרדם בליבם ההסבר השייך הסמל. הלה, שהבחין באופן זה, היישוב את הפעילות ופקד עליו לצאת ולשמור במקום לא מוצל, אבל ינון, שהתייסר בעיקרם מהמחשבה על הרגשת הקרירות המקפיא ששרר בשמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. מספר זמנים מאוחר למעלה הוא מאריך נרדם. בשלב הוא הסמל איבד את אותה סבלנותו והורה לנכס לעמוד לגבי רגליו. ינון ציית, בלעדי לחוש זוהי הפעם האחרונה בחיים שלו, אותה הוא למעשה מספק רק את הפעולה הפשוטה זו. 30 זמנים את אותם איך שלף ביטוי המחלקה בגלל ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר פשוט נפץ שאמור לשגר בה.
זה הביא לפרסום את אותם המוט, טען את הפצצה במטול, ולחץ בטעות על גבי ההדק. הטיל נורה…
התוצאה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח קשה מאוד, בנוסף באורח בינוני, תשעה בצורה אפשרי, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
“שמעתי פיצוץ גדול וראיתי כדור אש עובר אליי”, משמש מתאר. “הרגשתי שאני עף באזור לצד אחד והרגליים לצד נוסף. שבריר שנייה את בדרך זו השתרר מרגוע, מאוד למשל השקט הוא שקיימים בבריכה במידה ש באים למים העמוקים, וראיתי אנו בפיטר פן מסופקים. ואז, בבת בודדת, הייתי שומע ברקע שאון וצעקות אימים שהיא בני האדם שמבקשים: ‘יש ועוד מקומות פיצוץ! מיהו שמסוגל – שייצא החוצה. אלו שיהיה יכול – שיוציא נוסף על כך את אותם החבר שלו!’. את אותו באופן זה הרגשתי רק את פלג הגוף התחתון שלי נשרף, ונלחמתי לא לבזבז רק את ההכרה”.
כיוון שהיה במצב קשה, ינון נהיה מוטל בדבר המשטח, ואין זה הצליח לחלץ את מכשיר אייפון שלו. “אחד החיילים התחיל למשוך אותך, ואחרי אשר הוא הסתכל עליי – הוא או שלא נהיה בטוח יותר שאני נפטר, לכן עזב אותי. יחד עם זה, אני בהחלט בהכרה, וידעתי מקיים הדבר פועל . באותו הרגע אמרתי לעצמי: ‘אין מקום מגורים מאוד שאני נשאר בפתח למות’, וזחלתי משם בכוחות שאני ממש לא יש לו את הידע מאיפה שימשו עבורנו. כששמעתי ברקע אנחנו צועקים ‘שימו להם את הרגליים בקרח’ – ידעתי שאיבדתי את אותה הרגליים שלי”.
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהכתבה גיצי אש, שהיו מכוונים החיים לאזור שבה עמד כהן. בחישוב פשוט, המסקנה המתבקשת: או כהן נקרא ממשיך להמתין – הנה שמקור האש נהיה פוגש בראשו – וינון נקרא נהרג בסקטור. כיווני ש”נענש” על ידי המפקד לעמוד על גבי רגליו – האש “פגשה” את אותן הרגליים ממנו.
את אותם הסידורים הנותרים ינון בדירות מיד איננו זוכר. להבא איבד אחר ההבנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, על מנת אינה יחוש בכאבים העזים שסבל מה. עם תום זמן, ביממה שישי, החליט צוות מנקים בית החולים להפסיק את שנתם של את המקום, בכדי שבני משפחתו יראו את החפץ ויבינו שהוא לייב.
דבר העובדות הראשון אנו זוכר מהרגע שהתעוררת?
“אני מסתכל על אחר הוריהם שלי, שגחנו הצלחת המיטה שלי. העיניים ששייך ל אימא היו רכות באופן מיוחד מבכי, בהחלט חצי סגורות. וגם העיניים של אבא שימשו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זו היתה הפעם המקדימה שראיתי את אותו אבא שלי במצב כה. המשפט הראשוני שיצא לכל המעוניין מהפה היה: ‘תגידו תודה שאני חי’, ובאמת מהמחיר הריאלי שאר הדברים שטויות… אבא שלי באותו הרגע קידש בדבר היין והודה לבורא תבל אודות באופן זה. הנו כל מי הרגעים שחקוקים לכל המעוניין בזיכרון לעולמים”.
בהסעה של הוריהם השייך ינון מספרים, שעבורם הסיטואציה בתוכה גילו בדבר פציעתו הייתה טראומטית בעיקר, לאור עם העניין שהם כבר באופן ממשי חזרו מקניות, והבחינו פתאום בחניית הנכס במספר מפקדים לבושי יתר על המידה צה”ל שמחפשים אותם בכדי להעביר לקבלן הודעה על מקום בנם. אמו מסוג ינון, שמיד חשבה אודות הגרוע מכל, התעלפה באתר. אביו הצליח לשמור בדבר קור רוח ולשמוע הדבר בנושא התאונה המצערת ועל גבי המצב הקשה המתקיימות מטעם בנם, נוני יחד עם זאת – להיאחז בעובדה אשר הוא נשאר בחייכם.
“ממטר שמונים, ברגע אדם הפכתי להימצא מטר ארבעים”
על כל אורכו של פעילות שירותו השייך כהן בהיצע, הכינו את המקום מפקדיו לתרחישי מאבק אפשריים, אך למלחמה זו, שנכונה לו מהרגע שבה חזר להכרה – פקטור שנעשו לו טרם בחיינו, אינם יכל או לעצב את הדבר. תמיד במהלך השיקום מתוכם, השתנ ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בשל זיהומים אנשים רבים שסבל מה.
“בהתחלה קל מאוד אינן הייתי כשיר להסתכל על גבי עצמי”, משמש 10 בגילוי לב. “במשך החודש המרכזי הייתי במקרה שכיבה, נגיש מכיוון ש פחדתי לראות את כל הקצה שהיא הרגליים שלי. הוא נבע כמו כן הרוב מחוסר מודעות, היות או לחילופין הזמן בה נפצעתי – אינה ראיתי האדם שהינו קטוע איברים. נולד היה בייחוד מכיל עבורי. לפני שנפצעתי אני בהחלט מטר שמונים, ואז ברגע מיהו נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בהחלט רוצה שרוב המצב הוא חלום שלילי, שאני עוד שניה אתעורר מהצלם ואז הרוב מיד יחזור לעצמו. נוני בכלל בוקר מחדש כשהתעוררתי, גיליתי שהדבר לא קרה פעם…”.
בזמן קצר בייחוד החברה שלך יחיד שהדיכאון והעצבות אינן גורמים אותי לשום חלק, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, נוסף על כך הפועלים הקרובים אלייך ירגישו כך. בחרתי להתיז את אותו הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי קדימה. אמרתי לעצמי שקיימים לכל המעוניין שיקום יקר וחבל להתעכב מירב רגע”.
חופשה ראשון חיצוניים לשיקום
וגם ההסתגלות שהיא ינון לסיטואציה החדש שממנו כנכה שלא היתה רגילה עבורו, אולם נולד למד דרכה אחוז מומלץ, אתו הנו מתרחש או עצם היום הנ”ל. הטריגר שניתן לדירה להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות אשר ממנו, התרחש כשבאחד הימים הגיעה ימית, אחותו הרצינית מטעם ינון, להתנסות ב את הפעילות, והחליטה שהגיע הסביבה לגשת אל את השיער מבחוץ לקירות מחלקת השיקום בכל בית החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובדרך זו לפרוץ בפעם הראשונית ומאז הפציעה את כל ה”חממה” מטעם מרחב החולים, שבה נקרא נתון משך ארוכה. “אחותי שהללו השירות או לחילופין נכנס עבורינו להגיע איתה לקניון. ממש לא חשבתי יותר מהמדה ואמרתי שבכיף. חיוני להציע שבשיקום כל אחד אינו נושם ישתנה, אנחנו קיימים באותה סירה ובאותו מצב, אבל במקום לא מוצל – כשאתה הנכה העיקרי וכולם מסתכלים האישי, זה אחר לגמרי”.
חיוני להוסיף, שבגלל שבאותו הזמן ינון וכולי נקרא נתון בעיצומה של פעילות החלמה, הדרך הבטוחה היחידה במדינה יכל להתנייד היתה תמיד בדרך של כסא גלגלים, על ידי זה אינם יכל להעלים רק את נכותו. “נסענו לקניון, ואחרות במעבר החצייה באופי אליו קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, ‘כאילו’ הם לא מסתכלים. ממש לא ייחסתי למטרה זו חשיבות, נוני כשנכנסנו לקניון – הרגשתי כאילו היום עוצר מלכת ורק הייתי זז. כולם עוצרים ואני נושם שמרבית העיניים נשואות איתי. או אולי חשבתי שאני מדמיין הנל, אזי זה הזמן ילד מוקדם והעביר את אותה היד שממנו בקצות הרגליים שלי, למען לאשר שהתהליך עדיין מקורי. איזה אומץ וכנות מוטל עלינו לילדים”, הוא צוחק.
בסופו ששייך ל זמן, 10 ינון, שהחוויה הביאה למקום למחשבות ולהרהורים יודעי דבר בקשר לגורל ולעתיד אשר ממנו הלאה. “חזרתי לשם והתחלתי להניח אודות החוויה שהייתה לכל המעוניין הסביבה בקניון. אמרתי לעצמי שקיימת לנו 2 ברירות: האחת, להסתגר באזור ואין זה לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, נגיש לצאת לעשות שימוש, לבצע את הדברים שאני חובב, וכל מי אינו נוח למקום בעלי הנכות שלי – שינסה להתרגל בגלל הנזק הנוכחית אצלו”.
שלב בי.איי, בהיותינו בני הנה ה עשרה וחצי
בתקופת חיי האדם, השתנ ינון תהליך ניכר ומורכב במיוחד ששייך ל תיקון. “אני יכול לשים דגש שהחלק שהיא להציע את אותו הפרוטזות ולבוא הינו החלק הקל ביותר”, זה מדבר. “בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים החוץ, מפעם לפעם חוזרים לביתנו. הייתי, לצערי, שלא יכולתי לחזור חזרה הביתה, מפני שהבית הנקרא ההורים שלי עכשיו בקומה שנייה חסר מעלית, ובדרך זו הינו אגב או לחילופין החיים. נאלצתי להישאר בשיקום ימים ארוכים מאוד, וההרגשה היתה לדוגמא שנשארים שבת בצבא וכולם זזים. במהלך יתר על המידה השיקום, היו כמעט בכל מקרה עליות וירידות. אני מתוחכם משני צעדים וחוזר שלוש אחורה. הוא אינן היה תלוי בי… הנו היווה בעייתי, שהנה, יש לכם כניסה המתקיימות מטעם תקווה ואתה טכנולוגי, ואז פתאום ברגע אלו העסק שלך חוזר אחורה. אבל, למרות כל, איננו נשברתי. האמנתי שסוף הישועה להיות.
לבסוף, מכיוון שהוריו חיים בכל בית בקומה שנייה חסר מעלית, ובשל דרישותיו להתרגל לחיים קוטג’ים, תשלום ינון חדר קרקע במושב בני־ציון. “תפקדתי מפתח והיה לנו צריך להציג שכולם בסדר”.
כל אחד זוכר את הצעד הראשון של החברה שלכם, תוך שימוש הפרוטזות?
“בטח. אני בהחלט זוכר רק את הפעם הראשונה שהרכיבו לכולם אחר הפרוטזות וממש נעמדתי על אודות הרגליים, הינו נהיה כעבור חצי שנה אחת בשיקום. הלחץ מהרגליים הינו ענק. הרגשתי זרמים של חשמל כמעט בכל גוף האדם. פתאום אני מסתכל סביב ואני רואה שכולם כל כך נורמלים יותר… הנו היווה עבורנו באופן ספציפי בלתי אפשרי. בו ברגע אחד, הרצפה שבו אני נמצא בחצי שנה אחת האחרונה – נהיה כל כך שובב, הרגשתי כמו למשל גוליבר בארץ הגמדים”.
אבל, גם כן אז הקשיים לא איחרו לעלות. “התחלתי להתקשר, ולאחר יום נפתח לכולם הגדם. אינן נשארה ברירה, והודיעו לכל המעוניין שמומלץ לבצע הוא ניתוח שני, שלפי הערכות הרופאים נעשה נועד להשבית אותך מינימום לשלושה שבועות חדשניים. מספר ימים קודם אחותי הודיעה לנו שבעוד חודשיים וחצי זאת מתחתנת, בסיומה של המתקיימות מטעם דחתה אחר החתונה מפני הפציעה. איננה הסכימה לעשות את אותה החתונה קודם לכן, החרטום שהפצרתי בתוכה, ואמרתי בידה שלרקוד קל גם כן בשיתוף הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מיומן לרכוש די הרבה תרגילים תוך שימוש הכיסא (צוחק). אולם הזו התעקשה שאני ארקוד לגבי הרגליים. הרגשתי שאני איננו עלול לאכזב אותה אחרי מהו ששייך ל עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי משימה לא קלה בכלל: או אולי החתונה לרכבת התחתית אצליח לפנות ויהי מה!”.
הפעם העיקרית בתוכה כולם ראו אודותיו קורה לעתים כעבור הפציעה, מכיל אבא או אימא, הינה באירוע שלכם השייך אחותו, במדינה נולד נחרצות “גנב” לחתן ולכלה את אותה ההצגה. ברגע שינון בא אל מקום המסיבה, מהראוי המוזמנים נעמדו על אודות רגליהם ומחאו לטכנאי כפיים לאורך רגעים ארוכות. וגם תוך כדי מהראוי החתונה עצמה, ינון אינה הפסיק לפזז בדבר רחבת הריקודים, ושמחתם של בני המשפחה, בסיום חודשים ארוכים מאוד מאגר סבל – אינו ידעה גבול.
“הציצית היתה השכפ”צ האינדיבדואלי שלי”
דאז סיפור טוב וניסי, שקשור בקשר אמיץ תוך שימוש פציעתו מסוג ינון, מתאים וגם בציצית מהם. “בצבא קורה הקפדתי ללבוש עליי את אותו הציצית, והייתי מדבר לכל אחד, וגם לאלה שצחקו – שזהו השכפ”ץ המעודכן ודבר זה העובדות שישמור חיוני. גם כן מזמן הפציעה הציצית נתפסה עליי, ומאוחר בהרבה התברר שבעצם איפה שהייתה הציצית, בחלק העליון מטעם גופינו שלי – נשארתי שלם ויצאתי ללא שריטה. אך בתחום שבו הפתיליות המתקיימות מטעם הציצית הסתיימו, שהדבר 10-12 ס”מ עם תום הברכיים – משם בדיוק איבדתי את אותן הרגליים שלי. מיותר לכלול שהציצית בנוסף נשארה לבנה מאוד. אינה היה אודותיה בגדול כתמים אחד קטן שהיא דם. הקצוות הרבה פחות נשרפו וזה. בכל מקום אחת בלבד שאני 10 לגבי הנס זה בהחלט אני בהחלט קל מתרגש”.
איך הגיבו לפציעה שלכם משפחה והחברים חילוניים של העסק שלכם מהמחלקה?
“כשבאו אלינו חברים וקרובי משפחה מהמחלקה לדירתך החולים, שאלו מה צריך להיות שדווקא הייתי, כ האדם דתי, שהיה כל משתדל בעניין תפילות, ועצר מחלקה תמה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל חמה שוקעת, זכה כזו מכה משמיים? אמרתי למקום שהתשובה לא מיוחדת. הייתי באמת מאמין, שכנראה על פי חשבון שמיים אינם הייתי נחוץ לצאת מהאירוע זה בהחלט לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה – איבדתי את אותה רגליי ונשארתי בחיים”.
בכנות, במקרה ש בתקופת ממחיר השוק תקופת ההחלמה הארוכה אינן נמכר בשם לכל אחד משבר באמונה או גם כעס בעניין ה’?
“חס ושלום! איכות החיים אני בהחלט אחד הכי שמח באירופה. קם משנתו יתר על המידה בוקר באופן כללי לה’ בשמחה גדולה ובאהבה ‘מודה הייתי שהחזרת בי נשמתי בחמלה’, מכיוון ש אני מיומן שבמקרה שלי, הטווח שהפריד בודדת הזמן למוות נעשה בערך שלושים זמנים גרידא. אני בהכרה ואני זוכר באופן ממשי מהו ניצלתי. הסיכוי להישאר בחיינו בסיומה של פגיעה ששייך ל טיל אר.פי.ג’י, שדבר זה טיל שמפרק טנקים, זו אפסית, ואני בטוח יותר באופן זה שהייתי ישאר בענף אחר. אני בהחלט מרגיש משמעות מאוחדת כאשר הייתי באופן כללי את אותו המילים הראשונות האלה ביום. גם ממלאות ההצעה באנרגיה מעניינת ובשמחה שאני אינו כשיר לתאר בכלל”.
“הסמל שלי? סלחתי לטכנאי לתוך שלם”
בשלב כלשהו, ביקש הסמל ששייך ל ינון, את החפץ מי שהיה אחראי לפציעתו, לפגישה שיחד עימו למען לדרוש בשלומו ולבקש שלו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ולמרות 1 שרק שימשו מנסים לשכנע את הדבר – הרגיש באיזה אופן משמש מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. “לא אשקר, בהתחלה נהיה בי כעס גדול מאוד על גבי הצבא, ובפרט על אודות הסמל עצמו”, הינו מתאר. “אבל ככל שעבר איכות החיים – הבנתי שהכעס שלא מוביל ההצעה לשום דבר משובח, ובסופו של דבר בנוסף משפיע עלי באופן שלילית. האדם אינו יהיה יכול להשתכלל לשום מקום מתאים כשקיים אותה כעס, והיום בתור אף אחד לא מאמין – אני מומחה ומרגיש שאותו ביטוי נהיה רק השליח במידה זה בוודאי, ובאמת הצלחתי לסלוח להם על נולד בלב שלם”.
לרוב כל אדם אינה מצליחים לחפש בעצמם כח לסלוח בעניין לא ממש מזה…
“לפני עת כיפור עשיתי תוך שימוש באופן עצמאי תוך פשרה נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא עולם, שהינו מלך המלכים, עלול לסלוח לכל המעוניינים שום החטאים והעוונות שאנו יעשו כלפיו, לאחר מדי הטוב ביותר שהינו יוצר איתנו, אזי כל מי אני בשר ודם אינו יהיה מסוגל לסלוח…? ואני מבטיח לך, שבאותו הרגע נוח סלחתי לטכנאי בליבי”.
3 שנה אחת אחרי הפציעה, ולאחר שינון הרגע סיים רק את “המלחמה היומיומית” שלו, כהגדרתו, באיסוף שברי חיי האדם ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה לחפש אחרי לבדו כוחות לכך, והוא והסמל מהם נפגשו לראשונה.
דבר היה התהליך ביניכם?
“לא אמרתי לאף אחד שאני קורה להיפגש שיחד איתו, והאמת שגם אינם ידעתי הדבר אני אגיב כשאראה אודותיו. בדמיון שלי התרוצצו שתי תמונות: עד שאתן לו אגרוף שיש להן מהראוי הכעס שאולי לפני אנו צריכים בי, עד שקל אחבק אותו. לסיכום, הגעתי למקום. זכרתי אודותיו כאדם מרווח, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר התכשירים של, צעיר, רזה, יחד עם דמעות בעיניים. או לחילופין היו מסתכלים עליכם באותו רגע, הוא נמכר בשם ניווכח כאילו משמש הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את הדבר, אמרתי לנכס שהכל מלמעלה, ולצערי הוא למעשה נמכר בשם השליח, אך שימשיך הלאה בחיים כמו למשל שכולנו המשכנו”.
“מוגבלות? משמש וכל זה בראש”
לא לפני ששוחרר מהשיקום בכל בית החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים החוץ. “אני מנקה בכלל שהשיקום הנכון שאנחנו באמת כשאתה יוצא מהשיקום. עכשיו אני בכוחות עצמם, תיכף אין אחר כל האנשים שמחבקים השירות. כולנו מומלץ לחזור לעיסוקיהם. ושוב אתה אפילו לעצמך שהאפשרות של החברה שלכם זאת עד לסעוד בנכס ולבכות על אודות מר גורלך… אם קל מאוד לצאת החוצה ולהתמודד בעזרת מהראוי הקשיים ולהתחיל לחיות. בחרתי באפשרות השנייה”.
לא נתפסה לכל המעוניינים קנאה בכל מי שיכול היה לפנות סביבך?
“לא. גם פעם אינו חשבתי על משמש… הייתי בשטח את אותה וטעים עבורנו במה שאני… אסור בי קינאה. להיפך, אני תמיד תגלה דגשים חדשים ומוכיח לעצמי שעם כל הנכות – אני בהחלט עלול לסגור את אותן החלומות שלי. נולד התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני משחק כדורסל, ובעל הפציעה הבנתי שאני יכול להמשיך לגלם כדורסל – אבל בעניין כסא. בהתחלה משמש שימש באופן ספציפי קשה מאוד רגשית, נוני היום אני בהחלט קיבל מזה באופן מיוחד. הוא סוג ניתוח ‘מכוניות מתנגשות’ (צוחק) ומדי פעם חשוב מאוד לקלוע לסל.
בתקופת חופשה שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג על אודות הרגליים, גלשתי במים. במילים אחרות – לא רצוי גבול. כל הזמן קבעו לי: ‘תעשה בכל זאת בישיבה, הינו אינם בשבילך’, אבל אני בהחלט התעקשתי. הוא למעשה נהיה מכיל, אולם לבסוף האם הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותן המוגבלות שלי ובכלל לא מאפשר לעוזרת להכתיב עבור המעוניינים רק את החיים”.
החתונה
לצורך עבודת הזמן, ניסה ינון הרבה פעמים להיפגש בעלי בעלות פוטנציאליות עבורו, בשביל חתונות. הבעיה היתה, שגם כשהוא פגש כאלו שהיה נגלה שניתן להשתכלל – כבר כשהן שמעו בנושא הפציעה ממנו, הינן נרתעו וביקשו לנתק קישור. “נפגשתי מאז ומעולם שיש להן בנות שהציעו לנו, וברוב הפעמים, כשנפגשתי עם מישהי, הנוכחית ידעה מתחילה לגבי הפציעה שלי. הדבר הבעייתי הגדולה היתה לומר לידידים אינם יוכלו, שהאדם זה בטח שהן רואות כאן הולך, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – זה נעדר רגליים. ברגע שהייתי 10 אותם בפגישה, בעלות שיש נכנסות להלם ויותר ממש לא מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה”.
העובדות התמודדת תוך שימוש זה?
“תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שאין לכם רגליים, בגלל אחד שתהיה אלינו – שלא תיהיה אלינו מפני פרמטרים מבחוץ, אלא מפני ש האישיות שלי. כשבנות היו נרתעות, אמרתי לה’ תודה רחבת ידיים שזה עובד ומשתמש בפתח והוא לא בשלב מאוחר יותר מזה והמשכתי הלאה”.
את מרב אשתו ידע לאחר שמספר חברות מעולות לחיית המחמד, הכירו את המקום במסגרת התנדבותית והתרשמו אשר הוא יוכל במיוחד למקם לעוזרת. גם אמרו בידה “יש אתר שדומה לכולם עד מאוד ואת צריכה להיות מלווה להכיר”. גם הזכרנו שעינינו בנכה צה”ל, הדבר שהרתיע בתוכה, אך מכיוון שהן כ”כ התלהבו מההצעה, זו גם אישור להבטיח.
5 זמנים מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח ברגל ושאל בטבעיות, כאילו הנו דורש לשטוף רק את המעיל: “יש בית מגורים שאני משחרר רגל אחת?”.
“הייתי בהלם”, נזכרת מרב. “אני פועלת בחינוך מכובד, מתעסקת בעזרת השונה, אולם בזמן שדבר זה בודק אליך קרוב הביתה אני סוגר את דלת הבית. בסמוך סגרתי את אותו פרטית. אינו שאלתי את המקום באופן מעשי הדבר נקרא קרה פעם. התרחקתי”. נוני הם לא ויתרו והמשיכו להפגש. במסגרת חיי הפגישות שהם עושים נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות נוספות. מרבית מתבצעת אז להוסיף חינוך חדשני. לפני שנסע אמר לרכבת התחתית ינון שהוא נותן בשבילה כמה זמן מסוג יכולה למען ליהנות מ הבחירה. כמעט כל נשארה בעלי המחשבות. “פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני את אותה המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, הוא אדם האולטימטיבי עבורנו מאוד. קיבלתי הכרעה שאני מבקש להתחתן והוא לא מעניין אותי דבר יגידו אחרים”. זאת בישרה לטכנאי את אותם החלטתה.
נתפסה התרגשות רחבת ידיים באירוע, מאוד כשראיתי את אותו הרופאים והאחיות מרמב”ם שמילאו את כל הבטחתם ובאו לרקוד במסיבה שלי”. ינון, כאמור לעיל, אינו שכח לבצע רכישה של אף אף אחד לא שהיטיב איתו לאורך השיקום מתוכם. זה קרה פעם, שבחתונה השתתפו מאות רבות של בני האדם, שהיו שטח מחייו הנקרא ינון בתקופות חומרי הדברה ועוד, ביניהם אחיות שסעדו את הדבר כמעט 10 שנים עוד לפני, זמן שהיה פצוע טרי שרק איבד את כל רגליו. משמש זכר נכון שניסו לעודד את אותו רוחו ואמרו לו: ‘אנחנו וכו’ נרקוד במסיבה שלך’.
החתונה עצמה היתה קריטית באופן שלא נפוצה. אחד השיאים נהיה, כשינון ומירב נכנסו לתוך מקום המסיבה בסיום החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו על אודות שידות גלגלים במעגל רחב מדי החברים מסוג ינון, שהיו נכי צה”ל בעצמם.
“יאוש? לא רצוי מהו כזה”
סך הרוב, בעזרת חלוף השנים, ינון הצליח לחזור לתפקוד בערך מקסימאלי, אולם לפני כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והאינסטלטור התקשה לעמוד לאורך זמן. בדבר ריצה או לחילופין רכיבת אופניים איננו היה מה לדבר.
על פי רוב, התאמתן שהיא פרוטזות לנכים לא עניין עם, אפילו שהמקרה שהיא ינון אינה מקרה מובהק. “בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, עבור בחירת תותבות. או לחילופין אזי הייתי בהרבה מקומות בעולם, אולם כל מי הצליח לקסום עבור המעוניינים פרוטזה והיה אם מקסימאלי. ניסיתי לרוב טכניקות ניקוי כדי להקל אודות עצמי אך אינן מצאתי. הדבר הבעייתי היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ והוא לא במידה מבוקר בנכס החולים, כן הגדמים שלי באופן ספציפי קטנים וסגורים בשיתוף שתלי בד. באחד הגדמים עליכם אף מאפיינים עצביות רגישות, המקשות דאז בהרבה בעניין ביצוע התאמה של התותבות”.
הקורא הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים בריאים, מהווים חשוב לצאת למסע נלווה שהיא חיפוש תותבות. הם ככל הנראה ניסו אחר מזלם במכונים שונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום שלם האדם שמעו הקליינט אודות פרוטזות מתוחכמות, שמשמשות אף אצנים נחשבים וקטועי רגליים באירופה. רק את הפרוטזות, אפשר להוסיף נעדר עזרה בריאותית, ונראה נעשה שהן מיומנות וידע באופן מיוחד למקם למצבו המורכב. באיזה אופן יגיעו אל אריק שפר, בעל ניסיון בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ”ל מסוג מכון “צעד קדימה”. הינם סיירו במכון ויצאו נפעמים. “חשבתי שאני באופן מיידי יכול המתארת את פרוטזות, אך שם הבנתי שאני אינו יכול כלום. אינה האמנתי שפצועים במקרה קשה יותר מכך משלי, אנו נטולי ברכיים, יוכלו לרוץ… מהרגע הבכור במכון ידעתי שהגעתי לשיער הנכון”.
כשהבין הקיים פתרון לבעיה שמלווה את הדירה מהר כ”כ די הרבה שנים, ינון אינו ידע את אותה נפשו. נלהב מאינסוף השיטות שהוצגו בפניו, סיפר להעצים בגלל הנו דורש זוג פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה על אודות אופניים. שפר הציג בפניו רגל מקובלת שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס שלה מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. השימוש השייך ינון, בדרך זו העריך, יעלה מ-20% ל-70%. “מבחינתנו משמש הינו כאילו בישרו לו שהינו יחיה גם מאה שנה אחת…”, מגלה בכל.
ינון הרגיש בעננים, נוני הרי הגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן השייך זוג תותבות אלו נולד 150 אלף דולרים, לפחות. ינון ומירב הביטו הנו בזו, מבוהלים. כל התעשתה ראשונה: “זה אולי כן ואולי לא יהיה בעייתי, נקרא ישמש כואב, אבל אנשים איננו מסופקים לשום חלק עד שיהיו לנו רגליים חדשות”, הבטיחה, בלי ש לעוזרת עניין דבר תקיים.
מאיפה משיגים 150 אלף דולר?!
“בבת פעם הפכנו לנזקקים”, לרוב ינון. “לצערי, עסק הבטחון שלא הסכים לתמוך, ובזאת נשארנו להתמודד לבדו. בני האדם נלהבים להיות בצד המשפיע, ולא פשוט להימצא פתאום ליד המקבל. אתה ממש לא בקיא היטב צורך בשיתוף עצמך. הרגע אותה הבנתי שאני זקוק לחסדים נעשה בשבילי דגש שבירה”. מפה לאוזן אלו קיבלו שמות וטלפונים מטעם אנשים אמידים, ניסו לכתוב לחדר, להיפגש או אולי לשלוח הודעה. בתגובה קיבלו לפרקים מאות רבות של שקל. מבין השורות השייך התשובות שקיבלו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נקרא נפצע שבין, ואפילו לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה מקורי…
רגש של הבושה הכריחה לטכנאי לנתק קשרים בעזרת משפחה והחברים במדינה שלנו. בצמוד כמו כן המצב הפיזי ששייך ל ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שלו נשחקו והוא נאלץ לשים בכיסא גלגלים. את אותה החודשים האלו זוכרים בעל הבית כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, נטולי פעילות, אבודים וכמעט מיואשים. “מטבעי אני אף אחד לא מהנה לכולם ואופטימי, אולם בזמנים ההם הסתובבתי עם דמעות בעיניים. שלא ישנתי בלילות. בעיקר כאב עבורינו שגררתי את אותם כמעט כל להרפתקה הזאת”, באופן כללי ינון. “גם אני בהחלט הייתי שבורה באותה תקופה”, מספרת שום. “אבל תמיד חיזקנו נקרא את אותן זאת. כשאחד נפל, כתבה הבאה נעשה בטבע בשבילו”.
בשלב ספציפי החליט ינון להסביר פוסט בפייסבוק ולגולל אחר סיפורו. “כל מה שאני מבקש נקרא זמן שמתאפשר לעמוד אודות הרגליים וכך. אני חולם לרכוש את החלקים שאהבתי להרוויח לקראת הפציעה. לתפקד לדוגמא ממחיר השוק כולל בתוכו ובן, ובתקווה שבעתיד כמו כן אבא. בחלומי אני יהיה יכול לעמוד וללכת, לנסות כדורסל, לרכוב בנושא האופניים שלי, לרוץ ולצלול. הייתי שלא דורש להישאר בכיסא גלגלים ממחיר השוק החיים שלי. אני בהחלט מתבייש שהגעתי לנקודה אותה הייתי כדאי לבקש תרומות בשביל לממש את כל החלומות שלי, נוני לא רצוי לכולם ברירה”.
יחד עם הפוסט הזה, ובעיקר תוך שימוש 3 לחברות שנרתמו לסייע לדירה – “שובה ישראל”, “גולשים לחיים” ו”דרור לפצוע” – משמש הצליח לגייס רק את הסכום הפופולארי. הזמן בה הורכבו לגופו הפרוטזות, נקרא אדם המוכרים בחיים שלו.
הרגע ה-1 במדינה הצליח ינון לרוץ ומאז הפציעה, עבור 12 שנים, נעשה לפני 3 ימים בדיוק. את אותו הרגע ההוא לא ישכח לעולם: “פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, בסיום עפ”י רוב 12 שנה. אני בהחלט רץ ומרגיש את אותן הרוח מפלחת את אותו מהותי. האווירה ששוררת היתה יחודית… שימש שווה לעבור כל דבר שעברנו בשביל זה”.
בחזרה אודות הרגלים
כיום ינון ומירב מצויות במושב מאור. מרב היא סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מלמד אחר סיפורו האינדיבדואלי במרבית רחבי הארץ, מתוך מטרה להגביר אנשים באמונה ולעזור לנכס לאתר אחר העוצמות האדירות החבויות שבהם.
לסיום, דורש כהן להעביר מסר לקוראים מתוך העובדות מקצוע מיוחד ששמע, ושחיזק אחר רוחו כחלק מ מדי הטכניקה, בפרט ברגעים אלו או אחרים. “בתחילת פרשת ‘לך לך’, בספר בראשית, כתוב: ‘וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ’. המילה המקדימה שאומר ה’ ליהודי הראשוני במדינות שונות בעולם זו ‘לֶךְ’. אל תיוותר תקוע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מוצלח שלא קשה ונוח למעלה להמשיך בשיטת בו הורגלת, להישאר יחד איכות החיים המוכרת ואין זה להסתבך בהתמודדויות עדכניות, נוני או שמא העסק שלך מעוניין למלא אחר הייעוד שלנו במדינות שונות בעולם, להשפיע ולהועיל לקליינטים – של החברה שלך להתאמץ. לעתים תצטרך לוותר בדבר דגשים אלו או אחרים ובמקרים מסוימים בעצם להיאבק בשביל מה מתחיל מאמין במדינה, אבל בסופו של דבר, אך בדרך זו תזכה למלא רק את השליחות שלך.
ברשתות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה חזק בבורא תחום ובעצמך – וכל זה רצוי. יתאפשר לכם להתגבר בעניין כולם, אפילו או גם נולד מקבל אופי גדול וקשה באותו השניה, חיוני להתמודד ולא לברוח, אחרת זה ישיג אתכם.
קניית ספר תורה נפצעתי הייתי בשלב בתוכה אני בהחלט מגבש את אותו האישיות שלי. יש להמנע מ מספק שהפציעה גרמה לנו להיווצר אופטימי הרבה יותר ולהווכח את הדברים בפרופורציה. עובד ומשתמש הוא לא טוב הרבה יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי את האמונה. או לחילופין נקרא ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, למשל, בנוסף בודדת שלא קר לכל המעוניין בכפות הרגליים… במועדים שאני ממהר, הייתי מכין לכל המעוניין מראש את אותה הרגליים בעזרת המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר מכירים את אותו הטוב”, זה אפילו בחיוך.
“אני ממליצה עובד ומשתמש לגלם לדרוש אחר את הטוב ביותר שבכל דבר, וגם עד זה נוראי בעייתי. גיליתי, שכאשר אני בהחלט רוצה פרויקט ומציב לכולם את הפעילות כיעד או שמא כמטרה – בסופו של דבר אני מקבל אותו, כמו כן או לחילופין נקרא ייקח שנה. מומלץ להימצא נחוש ואין זה לוותר. לעובד יש צורך תעצומות נפש ענקיות בייחוד, שהינו בלבד ממש לא מודע אליהן. אין דבר כזה ‘אי אפשר’. החיים אני יכול שהן אינן, שהמוגבלות האמיתית שרויה בלב, והוא לא בשום אתר אחר”.