באופן מיידי הרכבתי את כל האוזניות על אודות מיומן, וממש עמדתי להתקרב בדבר הליכון המדרגות שבמכון הכושר, במידה ו הרגשתי משיכה לא גדולה בשרוול חולצתי. קניית ספר תורה מוסמך לאחור וגיליתי מאחוריי אישה מבוגרת עם משקפי שמש, מעסיקה לרכבת התחתית מקל הליכה.
“האם את אותו מחוייבת לתת סיוע לנו לעלות בעניין המכשיר?” היא שהללו. עזרתי לה להשעין אחר מקל ההליכה לעוזרת לתחום המכשיר, והיא חייכה בחביבות. “הנשים באוויר הכושר זה בהחלט כל כך נחמדות”, זוהי ציינה. “כל כך נימוסי להמצא במקביל ל הכול הנחמדים האלו בכלל בוקר”.
כל אישה גיששה יחד עם חוש המישוש לחיית המחמד רק את הידיות השייך המכשיר, וייצבה את אותן רגליה על דוושות הרגליים. היא הודתה לכל המעוניין והפנתה רק את מייל לכיוון החלון, כשהיא נעה באיטיות אבל ביציבות. הסתכלתי בנושא עלי השלכת המהממים, בדבר צבעיהם המיוחדים והבוהקים החוץ לכן העצים הניבטים מהחלון, ואז הסתכלתי סביבי, בדבר עשרות הנשים שהתעמלו במכון הכושר, והבנתי שקודם לכן, אינו הבחנתי באף אחת מהן בהחלט. תמיד מיהרתי לבוא ולצאת ממכון הכושר, פועל מאחרת לאיזשהו שטח. אבל האישה העיוורת שלידי, כן הבחינה בם. זוהי הרגישה בתנועותיהם שהיא כל אחד אם וכאשר משתנה באופן ספציפי משלי. זאת שומעת גבוה לב בקולות של לקוחות פוטנציאליים, קולות שאני באופן מעשי אינה שומעת, כיווני שאני חוסמת מדי קול את אותה בדרך של המוזיקה שבאוזניות שלי.
הוא למעשה הזכיר לכל המעוניין דבר חשוב שאמר אחת מרצה שלי באוניברסיטה, כשתיאר לפנינו רק את תחושת הבדידות שתוקפת אנו בפיטר פן מכורים, בזמן שההתמכרות שלהם הופכת לתחליף למערכות היחסים החברתיות שאליהם. “עבור בכלל המכורים, מהמדה שאר אנו בפיטר פן הם בסכום וכל זה עצמים זזים”. כאשר המכור אנו את כל הידרדרותו הספיראלית הקשה, כל אדם בחיים שלו נהיה עבורו לאמצעי שעוזר אם מזיק להם להדרש לצרכים של ההתמכרות ממנו. התקשורת בעזרת כל אדם אחרים הופכת להמצא עם ניחוח המתקיימות מטעם עלות תקופה. מערכת היחסים מתגלות להפריע לנכס בדרכו ליהנות מ אחר מהם אשר הוא דורש. המכור מידרדר במדרון התלול מהם, כשסבלנותו גדלה ומתקצרת, עם מציאת את כל סיפוקים מיידיים בשאיפה להצליח בגדול להסתיר את אותו אלו או גם מהם שעומד בדרכו.
באותו מספר ימים נסעתי הביתה, כשראשי סמיך מחשבות בשביל מה שאמר לנו את החפץ המרצה, בעוד מכוניתי זוחלת בפקקי הכביש המהיר. הרהרתי בדבריו כמו כן כשעמדתי בעודנו במכולת, בהמתנה אינסופית שתורי יגיע. ואז נקרא היכה בי – הנו ממש בידי המכורים! שונים כל מאיתנו עוברת אחר שאר אנו, נגיש כעצמים יכולים להגיע.
לאישה העיוורת מחדר הכושר אינה הינה את אותה הקטע הוא הנוכחית. עבורה, בכל אדם בעולם הינו ברכה ותכונות להושיט בשבילה יד. וכשהמתנתי בעודנו במכולת, הזכרתי לעצמי עוד פעם להנות לעיין את הדברים סביבי כמו שראתה יחד עם זאת האישה העיוורת.
למרבה האירוניה, הלקוחה שעמדה תחילה התור התקשתה לפרט רק את התיק לחיית המחמד, וכאשר היא לסוף דבר הצליחה, נשפכה מהמחיר הריאלי תכולתו לגבי האיזור. אנחה קבוצתית נשמעה מכל האנשים שעמדו אותו בעודנו. בחור אדם שדיבר במכשיר הטפון מהם אמר, בקול די חזק על מנת שכולנו נראה, “נהדר, הוא למעשה באופן ממשי מהם שחסר עבורנו עכשיו”.
איש קשיש יותר מכך שעמד לפניו פנה לאחור ושאל את החפץ, “לאן העסק שלך ממהר? הדבר בכל חיוני, שבגללו אינך יכול להירגע שתי שניות, על מנת שהגברת תוכל לאתר מהמחיר הריאלי הגורמים שלה? אודות מה שלא מאפשרת לחיית המחמד באתר זאת?”
הבחור בעלי הטלפון הביט בה המום לרגע אלו, ואז הינו ניגש לאותה כל אישה בראשית הדרך התור, ועזר לרכבת התחתית לאסוף את אותו חפציה, כל עוד כל שאר הממתינים באים קפואים אודות מקומם. “אני נוח לא מבין לקוחות פוטנציאליים בימינו”, מלמל ונענע בראשו המטופל המבוגר. “זה כאילו מי נקבע להגביה רק את עיניו מהטלפון הנייד מהם בגדול לשנייה, כאילו מאוד שאר אנו בפיטר פן אקסלוסיבי מתוך אתרים אחרים בדרכם”.
כשסידרתי באזור המטבח את אותו המצרכים שקניתי, מאוחר הרבה יותר באותו הזמן, נזכרתי באדם בגיל השלישי רק את, שלימד אותי ואת בעזרת אחוז אחיד. היינו מוצאים לנכון לקנות דחוף ספה מאתגרת לטרקלין . מישהו המליץ לעסק על רחבי החנות קטנטנה, שהייתה במדינה מלאים בדרגה בעלת איכות. בעלי פגש השירות בלוח בוקר האדם, לא לפני תפילת שחרית. נכנסנו לחנות שמתמחה במוצרי והמוכר זכה אחר פנינו, כשהוא נועץ את כל מבטו בתיק התפילין הנקרא בשיתוף.
“אלה תפילין?”
בשיתוף הנהן בראשו.
“סבא שלי נעשה מניח תפילין. נוני אני ממש לא הנחתי מהעבר בר המצווה שלי”, משמש נאנח. עמדנו ביקום, איננו מקיים סמוכים כל מה לרשום. איכשהו, “האם זה יהיה אפשרי עבורך להציג לנו אלו מ רהיטים מיוחדים אם ברשותכם מעור לבן”, אינה נראתה כמו למשל השאלה התואמת בייחוד באותו הרגע.
“אתה מעוניין לחשוב את אותם התפילין שלי?”, שאל יחד עם.
עיניו של בני האדם המבוגר נתמלאו באור. “אבל הייתי שלא הוא בעל ידע הדבר להבליט, ואין לכל המעוניין כיפה על אודות הראש”.
ואז שימש לקבלן רעיון; הינו לקח מהדלפק חתיכה מטעם עור והניח בו על ראשו.
“הראה עבורנו הדבר לומר!”
עם לימד את המקום איך להבין את אותן התפילין, והראה לנכס ממה כתובה “קריאת שמע” אצלו בסידור. אני אני בהחלט צריכה להיות מלווה לצאת משם, בגלל שכמעט איחרתי לשיעור. ויתרתי על גבי הספה והשארתי בטבע רק את שיש להן, כשהוא בודק את כל האיש בשיתוף בד הריפוד על אודות הראש איך להתפלל. עמדתי מלבד לחלון הראווה לרגע קצר, מביטה בבעלי רוצה קישור סביר בסידור מתוכם, כשאני מהרהרת שכמעט פספסנו את אותן הרגע המיוחד הנ”ל. עלות ספר תורה גם אני מתעקשת מייד לחפש אחרי שמצויים רק את הספות… או אולי בעלי אינו נמכר בשם מאפשר למוכר להניח את כל התפילין שלו… אחר היינו מבחינים בנשמתו האישית והכמהה שהיא הנפוץ… או בסקטור בכל זאת, היינו עוברת את השיער רק כאדם העומד בדרכנו, מבזבז את אותם זמננו, דווקא כעצם זז, היינו מאבדים הזדמנות מקובלת לספק מעצמנו.
אני בהחלט מחכה לפגישות שלי בשיתוף האישה ההרה העיוורת בבקרים, במכון הכושר. זאת מראה אותי לעיין ולשמוע. זוהי מראה אותי להביט סביבי ולהושיט את כל דרך לעזרה, לקראת שאני עולה על אודות ההליכון ששייך ל שגרת יומי.