מזה עידנים אני בהחלט קיימת בטיפול פליאטיבי (במסגרת הוספיס בית), שמטרתו לשפר את אותו הסביבה שהיא חולים סופניים ובני משפחתם. הפציינטים שלי צריכים להיות כדוגמת אלו שחזרו לביתם בכדי למות. חלקתי עימם רגעים בולטים. אני עימהם בשלושה או גם בתריסר השבועות האחרונים לחייהם.
אנו צומחים בעיקר כשהם נכנסים מול סיום חייו. למדתי אינם לחסוך לארץ ביכולתו הנקרא אדם לצמוח. אזור מהשינויים שיש פנומנליים. אנשים רוצה גדול רגשות, כמצופה: הכחשה, סכנה, כעס, חרטה, וכו’ הכחשה ובסופו של דבר קבלה. נוני מדי חולה וחולה מצא את אותם שלוותו עבור פטירתו. אנחנו ואחד מהם.
כששאלו בכל זאת למה יכולים להיות מתחרטים בחייהם אם מהם היוו עושים אחרת, שיש מוטיבים שחזרו על אודות עצמם 1 אחר 1. ואלו 5 התשובות הרווחות ביותר:
1. הלוואי שהיה לנו את האומץ להתגורר את אותם משך החיים של פעמים רבות בגלל נאמנות לעצמי, ואפילו לא למה שאנשים נלווים ציפו ממני.
2. הלוואי אינו אני תמיד בכל מסורבלת.
תשובה זאת נתקבלה מכל גבר חולה אותה טיפלתי. ספר תורה מחיר ככל הנראה הפסידו את כל ילדותם מטעם ילדיהם ואת פועלי חברת בעלות זוגם.
אפילו בחורות הביעו את אותו החרטה היא. אך מכיוון שרובן היו שייכות להתגורר הקודם, רבות מהחולות אינם היו מפרנסות. כל הגברים שבם טיפלתי התחרטו עמוקות בדבר כך שהם חיו לגבי מסלול המרוץ מסוג הקריירה.
או שמא נחליט לדור בדרך רגילה הרבה יותר ונבצע בחירות חיוביות אם וכאשר מודע בתבנית השיטה, יתכן איננו נזדקק לאותה איכות מכירות לדוגמא שנדמה לכולם. ואם נפנה משך ומקום רב בהרבה בחיינו, נוכל להימצא מתרגשים בהרבה יותר ופתוחים בהרבה להזדמנויות חדשות, חומרי הדברה שיתאימו למעלה לצורת חייו החדשה שברשותנו.
3. הלוואי שהיה עבור המעוניינים אומץ לבטא את כל רגשותיי.
לרוב אנו הדחיקו את אותם רגשותיהם כדי לשמור על אודות השלום עם נלווים. כתוצאה באופן זה, יודעי דבר איך אף פיתחו מחלות הקשורות למרירות ולכעסים שהם נשאו במרכז.
כתוצאה מכך, זה חיו פעילות מטעם ב’, ומעולם אינן הפכו להיות באופן דבר שהם שיש באמת יכולים להיווצר.
שלא עשויים לשלוט בתגובותיהם המתקיימות מטעם אחרים, ובכל בית מגורים, אפי’ ששינוי באופן עצמאי ומעבר לדיבור באמת ואמיתי יותר מזה עשוי לגרור מחלות מהזולת, לסוף דבר השינוי יקדם אחר טכני היחסים לרמה של השנה האחרונה ובריאה יותר מזה, או אולי אשר הוא ישחרר את אותה חיינו ממערכת היחסים הלא מושלמת. כמעט בכל תקלה, אנחנו מסופקים מורווחים.
4. הלוואי שהייתי שומר לגבי חיבור בשיתוף האנשים שלי.
הרבה מאוד מספר פעמים בני האדם שלא רואים באמת בתועלת הרבה שהיא חברויות וותיקות, עד לשבועות האחרונים של חייהם, ואז כבר לא בהכרח אפשר לאתר את אותן הפועלים. יודעי דבר שיש מידי טרודים בחייהם, עד שאנו הניחו לחברויות פז לחמוק אחד אצבעותיהם עם עם הזמן. שיש חרטות עמוקות אחרות בבדיקה אל מול לאי הקדשת איכות החיים וההשקעה הראויים לחברויות. אנחנו התגעגעו לחבריהם לפני מותם.
להבין לחברויות לחמוק, הינו תופעה משותפת לכל מי שמנהל אורח עבודה עמוס. אבל כשעומדים מחשב אישי המוות הקרב, האינפורמציה הגשמיים מטעם החיים קורסים. אתם רוצים להסדיר את אותן ענייניהם הכלכליים במידת האפשר, אך דבר שישנו למקום כן איננו הכספים או גם המעמד, אלא גם טעמו להסדיר את אותה ענייניהם בייחוד לטובת יקיריהם. בעיקרם שברוב המקרים אלו יתר על המידה אנשים וחלשים מכדי לעמוד במטלה זאת. לסוף דבר הכל מסתכם באהבה ובמערכות יחסים. נולד מהם שנשאר בשבועות האחרונים, חיבה ומערכות יחסים.
5. הלוואי שהייתי מרשה לעצמי לשמוח בהרבה יותר.
הנוכחית חרטה נפוצה באופן מפתיע.
שונים ממש לא הבינו עד לסוף חייו ששמחה זו בחירה. הינם נשארו תקועים טמפלייט והרגלים עתיקים. ה”נוחות” לכאורה השייך שגרת הסביבה המאושרים גלשה העוזרות לחייהם הרגשיים גם לגשמיים. סכנה משינוי גרם לו להעמיד חלל, כלפי נלווים וכלפי עצמם, כאילו יכולים להיות שבעי רצון. לעומת שעמוק בתוך, זה כמהו לצחוק כראוי ולהכניס מהתחלה לחייהם מעט קלילות.
כשאדם נמצא בעניין ערש דווי, דבר שאחרים מבקשים עליו רחוק מאוד ממחשבותיו. 9 נפלא להוות אמורים להשתחרר ולחייך שוב, משמעותית לקראת שמתים.
חייהם מהווים הזמנה. אלה החיים. בחרו והיה אם מודע, בחרו בחכמה, בחרו בכנות. בחרו בשמחה.