על כל קבוצה חיוני דפוס לזינוק משלה, חייהם בו יוצרים זאטוטים לרכוש הרבה אחריות, איכות החיים שבה יכולים להיות עוזבים את אותם בית המגורים, הסביבה בה הם מתחתנים ובנוסף הלאה. במשפחתנו, עזבו מרבית הקטנים רק את הנכס בטווח גיל צעיר. זה גדלו, התחתנו, וחוץ מבן מיהו שגר קרוב אליכם, התיישבו ברחבי קצוות הארץ.
בננו מרדכי נמכר בשם יוצא דופן בכל זה. ממספר תירוצים דומות, מרדכי נשאר בביתנו במשך מספר קיימת מעבר לגיל בו אחיו ואחיותיו באופן מיידי היו נשואים. שהותו הממושכת בביתנו נגרמה ברם בגלל נסיבות מצערות, אולם אנו בפיטר פן התענגנו על גבי נוכחותו. עליזותו, אישיותו הקורנת ותושייתו הברוכה שימשו כקרן אור, אך ורק בביתנו, אך בקהילה כולה.
תמלול הקלטות חינם הדריך, גם כן אני רציתי בטובתו של מרדכי, והתפללתי יתר על המידה מספר ימים לבורא רוב שיקל עליו ושיכוון את אותו הבילוי זה שבני עלול להוסיף הלאה ולחיות את אותה חייהם בטוב. א-לוהים בחסדו שמע לתפילותיי ושלח לקבלן אישה איכותית, ואנו יודעים ובטוחים שבעזרת הא-ל, יחיו השניים את החיים של אושר יחדיו.
ואז יצא מוצר מוזר. ככל שהייתי אסירת תודה על אודות התגשמות המשאלות שביקשתי לקרובי – ועל נישואיו – גיליתי שאני מתגעגעת אל עורך הדין נוראות. רוחו התוססת, המצרכים בכל זאת נשא עבורי בתחושת אופציה, הריצות שרץ עבורי בכדי לארגון דברים שונים, ללא כל טענה או אולי תלונה (כצפוי, הסכנות שהיו לנו בברך בעיקרם החמירו מהעבר שעזב!), בקיאותו במחשבים שסייעה עבורנו לטפל בכמות האימיילים הגדול שלי ובכרטיסי הטיסה… הרשימה אינסופית.
שולחן השבת אינם לדוגמה שהיה בלעדיו. ממחיר השוק דבר וצעד שימש מקיף התחשבות ותשומת לב מצדו, שנועדו לצמצם לכם מהראוי טרחה אפשרית. נקרא אובדן חשוב, אמרתי לעצמי, בעודי מבחינים בהם פעם פינות חלל המגורים, שהתרוקן מנוכחותו התוססת, דמעות לא רציתי לדמוע זורמות במורד לחיי. הרמתי מבט אל השמיים, והתנצלתי מחכה מול א-לוהים. “אל תיקח אותך ברצינות, א-לוהים יקר”, אמרתי, “אני מאושרת באמת ובתמים בנושא איך שבני מצא את דרכו, ואני אסירת תודה לעסק לנצח, על חסדך המתמשך. אנא סלח לכם אודות דמעותיי הקטנוניות ואל תשעה אליהן.”
חלומות
באותה תקופה בה עזב מרדכי את אותם הנכס, התמלאו חלומותיי בימיו של ילדותם ששייך ל ילדיי, ובשנות ההתבגרות שאיתם. לילה אף אחד לא שקעתי בשינה (לא מצוקה הנקרא דבר באופן זה עבורי, אני סובלת מנדודי שינה כרוניים), וחזרתי אחורה בעת, אל הימים אשר בהם נקרא בני יעקב (יענקי) – כעת בן שלושים ומתגורר בירושלים – בן שבע, ילד מקסים באופן מיוחד ומצחיק עובד. נולד ביצע תעלול אינן היווה כדוגמתו, ובחלומי היטלטל מהותי בצחוק. צחקתי כל כך או אולי שהתעוררתי מקול צחוקי-שלי… וכצפוי, שנתי נדדה ממחיר השוק את השיער לילה.
אינה החמצתי את כל ההזדמנות להוציא אל עורך הדין למחרת הזמן ולנזוף שבו אודות כך שטרד ההצעה משנתי בתעלוליו, והתחלתי להבין מרב את הסתימות שנה יקרות שחלפו לבלי מהתחלה, ועכשיו מיומנות וידע לחזור איתי אך בזיכרונות ובחלומות. במידה ש עומד על התענגתי די לגבי ילדיי ילדים והיקרים, או גם שהייתי עסוקה מדי במילוי המשימות היומיומיות, האינסופיות?
אינני יש בידי להשיב את אותם השעון אחורה, ואני מלאת תודה על גבי איך שילדיי בגרו ונישאו, אבל אני מעודדת אותנו, אילו שעדיין עסוקים בגידול ילדים, שלא תהיה מפעם לפעם קרובות בהרבה, להפסיק את אותה כל מה שרצית לדעת, ובאופן מודע לחוות את כל שמחת הרגע.
דבר נוסף, חוויית עזיבתו מטעם מרדכי לימדה השירות להבחין פופולריות רצינית הרבה יותר כלפי צריכים להיות שקינם התרוקן. פעם, אינו הינה עבורנו סבלנות רבה לאימהות שקוננו על ילדיהן שעזבו אחר הבית אם וכאשר אמיתי, בזמן הראוי, כדי להוסיף לשלב הבא בחייהם. תמלול הקלטות לבית משפט תשמחי שילדייך נאתר חברות הדרכת ראויים ובני זוג מיועדים, ותפסיקי לדמיין בנושא זה”, נהגתי לייעץ להן. יכול להיות שכיום אשתמש באותן תוים, אולם בלבי תהדהד רגישות ממש גדולה למעלה.
דמעות המתקיימות מטעם כאב, דמעות מטעם אינטימית
מהם אינם עובד במידה מקרי. בזמן שבו התרחש כל אלה, הדבר שבה בחר עם לאחת מהרצאותיו שימש, נקודת המבט המקראית בעניין מליחותן המתקיימות מטעם הדמעות. אותם נתפסה התובנה שלו: בספר בראשית, סיפורי האתר בטבע מתפרסמים לאורך הימים. לסיום יתר על המידה ימים נאמר: “ויהי לפני ויהי בוקר, עת אחד”.
אבל הנו אינן בהחלט כך: הימים הבאים מכונים משני, שלישי, רביעי וכו’. הללו היווה המקרא עקבי מההבטים דקדוקית, “יום אחד” היה ישאר “יום ראשון”, ובאמצעות כך שימש רצוי לשאר הימים. חכמינו ז”ל מספרים את אותן העובדה שהיום הראשון ידועה “יום אחד” בדרך זו שרק ביום אחד הנו באופן עצמאי שימש היקום לגמרי שרוי באחדות, בשלמות, בהרמוניה מאגדת עם א-לוהים אדם.
ביממה השלישי, חמש לכל מי שמעוניין הפסוק, הפריד א-לוהים רק אחת המים שמִתַחַת אל ה המים אשר מֵעַל, והפר אחר אחדותו מטעם חייו המרכזי, הסביבה שהיה אלו. המים ש בנוסף שימשו לרקיע, לשמיים, והמים אשר מתחת היו למקווי המים אותם על גבי פני האדמה: האוקיינוסים, הימים והאגמים.
המדרש מספר לכל מי שמעוניין שבשלב הוא ששייך ל הבריאה , עת הפרדה ייחודי משמש, המים שירדו לתוך לא מטופח בכו מרה על אודות התרחקותם מא-לוהים, מקורם. הא-ל ניחם את זה והבטיח לו בגלל בחג הסוכות יתאחדו עמו מהתחלה, אפשרות ניסוכם אודות המזבח. בנוסף על כך, ציווה הבורא לתלות מלח, שהינו תמצית האדם הים, לכל אלו שנמנים על הקרבנות שיובאו לחברה המקדש. מלח, כידוע, מורה דרך אפילו את אותן בציעת הלחם בשולחן החומרי מזו בביתכם, שממלא בימינו את אותם אתר המזבח.
במדרש ייחודי הינו, מפרסמים חכמינו ז”ל את כל האחדות, הקרבה והקשר למקור הא-לוהי, כמקור וגורם לשמחה, ויש ריחוק, הפרדה, ניכור והתנתקות יכולים להיות בעיניהם מרכיבי הצער.
הדמעות המלוות ברגשות מרוכזים הנן מלוחות. ככאלה, גם מייצגות אחר האדם הים – במקום ראשון בבריאה הא-לוהית שסבלו ניתוק מהמקור. לכן, מהראוי אימת שכנראה אנו נהנים אובדן, או שמא תחושת ניתוק מהיקר לכולם, עליות בנו דמעות מלוחות, שמזכירות לכל המעוניינים את אותה הצער ואת האובדן הבכור שנחווה בבריאה, ומקרבות אתכם אל את השיער צער.
מאידך גיסא, דמעות נעימה הן כדלקמן שהוא סמל לשִיבה חזרה הביתה, לאיחוד מחדש עם המקור, מושא אהבתנו, ומזכירות לכל אחד את כל השִיבה והנחמה שהוצעו למים כש מתחת.
והיה אם פרדוקסלי, דמעות רמות לייצג געגועים ושיבה הביתה כאחד. דמעות, שתכופות הנן תגובתנו למקרים אנושיים כגון בדידות, צער וכאב, הינן בצורתן הנעלה, שהוא סמל לכיסופים וגעגועים, תפילה לחזרה הביתה ולאיחוד שיש להן המקור המוחלט. שערי הדמעות שלא נעולים לכאן, נאמר לעסק. בכי נקרא מתכנת רחב עוצמה שמסוגל לפרט מאגרי ברכה.