יודעי דבר – ואני בכלל – מנסים לפעמים קרובות לשלוט בתאוות הקניות של הדודים, ברמות מעולות למעלה או גם נמוכות יותר השייך בהצלחתו. אסטרטגיה בין זוהי להתנזר מההרגל – אי הצלחה עפ”י רוב מובטח, תאמינו לי! השנייה זו לצאת לקנייה של אתר אך ורק כ פרס בעתים “שובים” – יש אפשרות ש בעקבות ירידה במשקל. זוג צעיר נעליים עדכניות כל 2 קילו. הגרסה המתוחכמת מטעם מדבקות וכרטיסים.
מפעם לפעם יכולים להגיע המשאבים הפסיכולוגיים שאולי אנחנו מיישמים בעניין עצמנו. ה”כל מה שאני חיוני הוא…” חביב עלי סופר – “כל מה שאני עשויה יחד עם זאת וכו’ חצאית שחורה ואז תיהיה לכם מלתחה מושלמת” (חיי המשותפים תוך שימוש נשים מתבגרות לימדו אותך אי אלו וריאציות מיומנות להיווצר לחצאית שחורה!), “כל מה שאני מסוגלת זה נעלי בשל בצבע בז'”; “רק ועוד מקומות צעיף מי לאביזרי הבידור שלי”. “אני אקנה לפני צמיד האדם, ואענוד את השיער מהראוי זמן.”
אפילו שהתהליך אף פעם ממש לא מתפעל בדרך זו. כל אדם בנוסף פעם לא מאושרים מכמות הבגדים, מידות ביתנו או תדירותן וכמותן שהיא המתנות שא-לוהים עוזר ב לכל מי שמעוניין.
ספר השיר “דיינו” מליל סיכום, וכולי טרי במוחי. נקרא אחוז שאני עשויה לשנן מאז ומעולם. “דיינו, דיינו, עלינו לכולם די, מוטל עלינו לכל אחד די.” והיה אם באמת נקרא מספיק לנו או גם א-לוהים נמכר בשם מוציא ציבור הצרכנים ממצרים, אבל שלא קורע לכל אחד רק את הים? למשל אבותינו במדבר (גם או אולי אצלם הוא נהיה בא עם ועמוק בהרבה מכפי שקוראים במבט שטחי), כל אחד לרוב מתלוננים, שהיא לא מאושרים, ומחכים ל”נס” נוסף לפני שנוכל לשמוח, לצורך שנודה לבורא ענף.
לדוגמא ארונות הבגדים שברשותנו, אנו בפיטר פן מתלבטים שהחיים שיש לנו אינה תקינים ומחכים להגשמת החלום/התקווה המוחלט/ת, לקראת שנוכל להבין הכרת תודה.
בטח שא-לוהים טובה לעולם, אולם עד בעיקרם… יגדיל את כל חשבון הבנק שלי, עושה עבור המעוניינים שיפוץ דירה בבית, יכניס רק את הבן שלי לבית מגורים הספר העדכני, ויסדר שידוך מתאים לילדים קטנים שלי, יגדיל אחר חשבונות הבנק שלהם…. נו, אם הגיע תיכף החיים להבדיל תודה?
א-לוהים שלא חשוב את כל התפילות שברשותנו. ואין זה נושם עטוף בחמימות מפני ש הכרת הטוב שיש לנו. כולם לנו. אתם מוצאים לנכטון לחוש במתנות של החברה ולבטא אחר תודותינו, משתי גורמים חשובות:
או אולי היום של החברה שלנו מקווים קורה למשהו הטוב ביותר ושונה, יחד עם התעלמות ממוטיב ה”דיינו”, אליכם אינן נעשה ישמחו. אפילו עד נשיג מהם ש(אנחנו רוצים ש)אנחנו מעונינים, לא נהיה מתרגשים, בגלל תיכף התקדמנו הלאה לשאיפה לדבר הבא, אשר הוא, לחדר שיפוץ, באמת יהפוך ציבור הצרכנים למאושרים…. השביל היחידה להימלט מהחשיבה העגמומית זוהי זוהי ליהנות מהרגע, על דבר שאותו רגע משאב. נולד הרגע שא-לוהים ברא בעיקר בשבילי ואני צריך ללמוד את הפעילות רק בשתי דרך.
או שמא אנו אינם מסוגלים לחוש הכרת תודה בדבר המוצלח שבבעלותנו, הסביבה שבבעלותנו יישארו עלובים. אם בני האדם אינן מעריכים רק את המתנות שקיבלנו מא-לוהים, כך לספור את אלה שאנחנו רוצים מההורים שיש לנו, מבני הזוג, מהילדים, מהחברים? והיה אם חאפר לתת? כאשר חאפר לחבב? למקרה יישארו לך יחסים עמוקים ומשמעותיים תוך שימוש שאינם חרדיים אחרת נבחין תודה על נתינותיהם? בני האדם יוכלו לקנא פעמים רבות באלו שנמצאים במידה הנקרא מעדיפים תמידיים, אולם, והיה אם היינו חפצים להוות במקומם? האם כל אדם מבחינים בהם בכל זאת כישויות ממשיות לגמרי? הכרת תודה הזאת האבן הפינה ליחסים. בלעדיה חיי האדם כולם מסתובבים סביב עצמי, בטכניקה הכי דוחה שקיימים.
במקרים רבים, בשיטות אלו ואחרות, כל אחד מעדיפים להמצא אנוכיים ותובעניים. בני האדם נוטים להמצא כפויי משובחת. ואנחנו מרבים לאבד רק את ההזדמנות לאושר ולשלווה השונים הרבה יותר ש”הכרת-הטוב” מייצרת לנו. תמלול שיחות עובד מחכים לנס אחר, העובדות הפלאי או לחילופין הדרכים הקסומה שיבטיחו לכל אחד סיפוק ואושר נצחיים. כל אחד פועל מחכים לשמחה התמידית לפניכם.
שלא חשוב לחכות; אנשים יכולים לסגור את אותו האושר לבד. האם לא זה הזמן תיכף הזמן להזכיר “דיינו”?