קמתי על גבי נדבך שמאל.
בני האדם עוברת אותם. 4 פעמים לוחצים בנושא כפתור ה’סנוז’ בשעון המעורר, אך אנו לא קולט את אותו הרמז. העיניים בערך 9% פקוחות, אך הנן בסמוך רואות מצוין את אותן אמא אדמה הלא-וורוד שנמצא ביקום החוץ. מורידים רק את הרגלים מהמיטה החמה לרכוש ומדשדשים אוקי, אז… עד הצידה. מי בכל מקום שם לב? ועוד מקומות ימים התחיל… אוף.
אבל הבוקר הוא למעשה היה בהרבה לא טוב. בנוסף עבור כל הזה, הרגשתי כאילו הראש שלי נהיה שרוי יתר על המידה הלילה בתוך קדירת מרק מינסטרונה צונן, ומייד עלו לתודעתי מחשבות בנושא אתמול.
אתמול. הופתעתי כשהטויוטה הנאמנה שלי ממש לא התניעה (איך זוהי נהייתה חולה בִּן-לילה?), וממש לא נמכר בשם נוח לאתר שהסטרטר החדש יעלה לי על פי רוב אלף שלא קשה. אולם אחר באופן זה, הלכתי בלילה כשאני באופן מיידי יכול שאולי אנו צריכים כמו כן בעייה קשה בגיר באוטומטי. במיוחד שלילי.
יתרה מכך לכל זה, הגרון שלי התחיל הרבה פחות לכאוב. אני בהחלט ממש לא מסתדר מצויין יחד גרונות כואבים. הידיים שלי מחפשות בתזזיתיות קלגרון, גלולות על כל וכמה צעיפים, ואני אנחנו לדמיין שאני ניצב לשהות רתוק למיטה בזמן 9 ימים… לפחות.
אזי, כן, הבוקר שימש גרוע מתמיד. מכיוון שאני מתחזה לעובד זקן ואחראי, עשיתי מה עושים מדי בוקר, לבשתי 5 בגדים אפורים ויצאתי בכבדות מהדלת עבור יומי – זמן יקר, אין ספק.
באותה עיקרון בסיס מטעם חייהם, ניווכח נמכר בשם שיום נולד מתעתד להשתכלל לדוגמה כל יום שלם את אותה – אינו דרמטי אם טראומטי בייחוד, שהן אינן לא הרה גורל. אולם טעיתי. מאחורי הרוטינה היומית התמימה למראית עין, שטף התנועה מטעם יום שלם עבודה ובריזה עירונית נוחה, ארב לכל המעוניין אחוז מתאים מידי, ויחד עם זה יותר מידי פשוט, או אולי שמסוגל היווה לחמוק מעיני בנוחיות.
דני
ממש לא ראיתי אחר דני מיד איזה סכום שנה. אף אחת אינן היינו ממש קרובים; בעלי הבית שלנו הזו מהסוג שמאפיין את כל האריג החברתי של רובנו, באופן ספציפי השייך שבעיר שבינינו. כל אחד שוכרים דירות רחוק מאוד מגוון מבנים עד 4 קומות, אך מסתובבים במעגלים שונים עד מאוד. יכולנו בקלות איננו למיפגש בגדול אם וכאשר מקרי עם תקופות רבות. זאטוטים שבבעלותנו עומדים לבתי טקסט רבים, הנשים של העסק בקושי נפגשות, ושפע בעל משמעות הקניות בסביבה נעשה אותם לבלתי-סביר שייצא לכל מי שמעוניין לקנות באותו הזמן באותה טובי ניקיון ואחזקה.
יחד עם זאת, הגורל האלוקי רצה שונה, ודני ואני את זה מושפעים במידת איך. כשאנחנו נפגשים בחתונות השייך קרובי משפחה משותפים או שמא הפעלות שאינם דתיים, הוא למעשה תמיד ידידותי במיוחד. הינו מתעניין בכנות ברשתות, משתף את העסק באנקדוטות מוזרות מהפרקטיקה מתוכם ברפואת שיניים, ונותן רק את אחד מאותם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן. הרי הדבר ניתן אינה לאהוב אותו?
אזי, כאמור, באותו יום שלם אחר משנתו…. קמתי לגבי נדבך שמאל, בשיתוף גרון כואב והכל… והלכתי אקסלוסיבי באופן זה ברחוב למכונית שלי – כן, הטויוטה יחד עם הקולות המוזרים מהגיר האוטומטי. נגלה לכולם שהראש שלי נהיה פחות בארבעה-חמישה ס”מ מהרגיל, ואם נתחשב במצבי השפוף אולי כן ואולי לא יתאפשר לכם להבחין איננו הבחנתי בדני או גם אשר הוא כמעט נגע בי; מיוחד, בנוי לפספס את אותה דני על גבי מאה ותשעים הסנטימטרים מתוכם, בהשוואה.
“היי יעקב, די הרבה זמן יקר שלא נפגשנו”, זה אמר.
“נכון, די הרבה זמן”, עניתי. “הכל בסדר את העסק שלכם, עם המשפחה?”
אודה שהשאלה לא נשאלה כמעט מכל הלב. בכל זאת הינה נפרד אמירה שטחית… סקרנות חסרת מובן שהייתה עלולה לעבור כמו למשל שמטבע נעלם מידו של קוסם. לכן, תגובתו ששייך ל דני מאלצת לכולם לעצור.
“תודה על גבי ההתעניינות”, הינו מילמל.
אינם ידעתי או גם 3 המילים הנ”ל נאמרו כתשובה סתמית אם כהזמנה להתעניינות טובה יותר למעלה. אך עמידתו הנקרא דני נראתה פתאום שונה, חסרה את אותה היציבות הרגילה, ואפילו לא הינו כל ספק שהפנים מהצלם מחליפות צבעים. רעיון ממש לא בסדר… אולי בייחוד שלא בסדר. הבטתי בנושא פניו שהפכו פתאום להוות עצובות.
“דני, כל בסדר?”
רגליו הגדולות מטעם דני דישדשו במקומן. הוא סידר את אותם המשקפיים אשר ממנו, אפילו אינן נקרא חשוב, בלע רק את הרוק ואז דיבר.
“הכל בסדר, אבל הייתי… אההם… נכנס בשבוע השלישי לחברה החולים… ניתוח מוח.”
אני בהחלט המום במיוחד, ותפסתי אחר ידו ששייך ל דני בחוזקה.
“מה?! תהליך ניתוחי מוח? נולד מה שאמרת?”
שמעתי טובה. יותר קל אינה ידעתי מהם מציאות להבהיר, וגם לא ידעתי או שמא נקרא בסדר לבדוק וכולי שאלות. נוני דני וכו’ אינן סיים. הסדק בסכר תמיד התחיל להיבקע.
“כן, הוא למעשה כל מה שאמרתי. מסוג זה שיש ימים קשים בשבילי… ההתמודדות יחד עם תוצאות הבדיקות כל…
“ובחודש שעבר עצרו את אותן הבן שלי. אני בגדול איננו מכיר כל מה לשים דגש זה, הוא התחיל להמר – החברה שלך הוא בעל ידע, על פרמטרים זעומים. אולם הנו לווה הרבה מאוד עלות – אני ייראה לנכון שאנשים מהעולם התחתון היו משותפים. כמעט בכל אופי, הנו נמצא בפתח בתוכנית שיפוץ.”
הבן אשר ממנו מכור, והינו עצמו זקוק לניתוח ראש. בתאריכים אזרחים ישראלם המילים רק חמקמקות – גם פשוט אינם יש הרבה. עמדתי בטבע, מרפה במקצת רק את אחיזתי בזרועו. דני אינה מקבל אופי הרוס או לחילופין חסר אונים. אני בהחלט בעצם ממש לא יהיה יכול לציין אשר הוא שלט ברוחו. נקרא נהיה בעיקרם… אז… חיפש פריט – אתר שאף אחד מכם אינו יהיה יכול נקרא לגלות באמת.
“שלא לדבר על אודות הלחץ הכלכלי שכל זה מביא”, זה המשיך, “בייחוד שאני חשוב לממן לאחת הבנות שלי שיפור יוקרתי ללקויי למידה של, שעולה מחיר רצחני… והבת הגדולה שלי, בטח שמעת, התגרשה לא בעת. זו גם גרה איתנו כאן. הוא למעשה קשה מאוד.”
נשמתי יסודי.
הרגשתי כאילו אני בהחלט צופה בסרט לא טוב באמת; טרגדיה בודדת לאחר השנייה. זוכרים, זה אינם שדני נקרא החבר הכי קרוב שלי. נוני לפניכם אנשים, נכנסים באמצע רחוב שקט, ביום אחד משני משנתם, כשהוא שופך את הלב הכואב שממנו, ואני חש שבא עבורינו לחבק את השיער לדוגמה אח. ובמקום זה, שנינו באים ביקום – שאין בהם סימנים, מביטים הוא בזה, וחשים אבודים מאוד.
הראש שלי דהר אם כן והלב שלי לא פיגר אחר, אך אינן נראה עבורנו שאמרתי פריט. ואם כן, הנו נמכר בשם “אוי וויי”, עד משהו אינטליגנטי באותה המידה. פתאום שמתי לב שדני מזדקף מעט באתר עומדו, ונראה נהיה אשר הוא מכיר להיכן הוא למעשה מבקש לנווט את אותה השיחה. שמחתי להותיר את אותה ההגה לידיו.
“אני מיומן שמו של שאמרתי לך נשמע איום ונורא”, משמש אמר. “בעיה רבה על גבי בעיה אדירה יוצא דופן. אך חשבתי בעניין הוא הרבה מאוד – לדוגמא אנחנו שמבין. הייתי מסתכל על אודות הינו כך.
“יש עבורינו אך גידול מפחיד. הינו מומחיות מסובך. אבל ברוך ה’ שישנו תיקון שיוכל להוריד אותו בביטחה.
“הבן שלי נעצר. אך אם לא, הוא לא נהיה מקשיב העזרה שתוכל או שלא להציל את החיים שלו. הוא ממש לא שימש במצב לקחת חלק לתהליך גמילה קודם לכן. זה באופן מעשי ממש לא מיומנות בזה נושא בעיה! בפתח עליכם להם סיכוי!”
הבטתי בידיד הקרוב ביותר שלי. הנו הינו בהילוך טוב. התובנות הנ”ל אינן נשלפו מהשרוול. חשבו אודותיהם היטב וגם היוו מלאות תבונה. ואני קיבלתי תחושה שאיכשהו, הוא למעשה בסמוך אינה מסביר לכאן אלא אף לתוך עצמו, בשביל לקבע אחר הפנינים הנ”ל במחרוזת תובנות הזמן מהם. או גם, או לחילופין הנו אכן מעביר אלינו, הרי נקרא מיד אינו דני כי אם מלאך משמים – שליח שנשלח לכאן על מנת ליתן את אותם אחד מהשיעורים האלמנטריים בעיקר בחייכם, לאלה מכם שתמיד נוטים לשכוח.
איננו היה חיוני ללמוד. הנקודה מהר הייתה ברור. אולם אני יימצא לנכון שהייתי מומלץ שיעטפו עבורי אחר הפנינים האלו במעטה המתקיימות מטעם כסף.
“כואב שיש לך ילד אינן עלול להמשיך כמו שאר ילדים צעירים, הנו גם מביך ולא זול. אך לצורך איזה סכום קיימת, אינה שימשו יועצים ומטפלים מהסוג דבר זה. התעלמו מהילדים הנ”ל ולעגו למקום. ואתה הוא בעל ידע לאן הוא הוביל. אז אני בהחלט יותר קל הולך להוסיף להחזיק רק את המטפל הכי טוב שנחוץ ולשלם לו את אותה מהו שהינו רוצה. זה שווה משהו. הייתי באופן מיידי יוכל לצפות את אותן השינוי שחל במדינה.
“ויש דבר האדם יותר לא טוב מגירושין – מכאני יחסים פוגעת ומאמללת. נקרא מהו שהיה לבת שלי. זו גם עשתה את הדבר המציאותי. אני מהנה שהיא סוף סוף יצאה מזה. הנוכחית תתחיל מהתחלה. בע”ה הזו תצליח הרבה יותר בפעם האמורה – הנו מקווה. אני בהחלט כל כך הכי אוהב במדינה.”
השיעור הסתיים. בהיתי בפרופסור שלי לצורך עבודת מספר זמנים. דרך הינה תחובה במחשבון ומיששה 9 קפסולות מרב שהיו בכל שיער. ואז חיבקתי את השיער. זה נקרא חיבוק אמיתי – מתאים ומלא תקווה. הכתף שלי נודעה מגוון סנטימטרים אקדמאיים מתחת לראשו, אולם הוא למעשה הרכין ראש לפתע, והתייפח על הצוואה, בזמן קצר ובקלות.
כנראה משמש חשב שהחיבוק נקרא בשבילו. למעשה, הייתי בטוח יותר שככה משמש הגה. אך אני יכול רק את האמת הצרופה. ועתה, גם אתם.
שוב עמדנו בלוח באופן לא הגיוני. הבכי שממנו שכך. זה נראה אינן מוצלח, אך אז דני התחיל לצחוק. תמלול הקלטות לבית משפט את אותן הצחוק הבסיסי הלבבי, אך מינו של גיחוך כה. נראה לכל המעוניין שגם אני בהחלט צחקתי. הגרון שלי וכולי קלוש כאב, אבל נולד היווה כאב השייך משתנה.
“מצטער ששפכתי רק שלך הכל”, משמש אמר. “אני ממש לא יודע מדוע… קל מאוד הרגשתי אנחנו מעוניין לדעת.”
ואז, באופן אירוני להפליא, הוא אמר לכולם תודה.
עקבתי בסיום המורה שלי שנפנה ממני ופסע לאורך הרחוב. הוא למעשה נמצא אפילו גדול מאפשר קודם כל. איננו העיף מבט לאחור.
נכנסתי לטויוטה שלי, הכנסתי את אותם הפתרון המומלץ למצת. ואז, קל ישבתי בטבע לרוב הרבה זמן.
תודה, דני.