במקומות אחרים רק אחת שאני מסביר בנושא השואה, הייתי מקיימת בכל זאת כאשר מדובר ממש גדולה הנקרא ענווה, ובתחושת כאב טובה יותר.
הייתי מנקה נזכר במה שהוריי לימדו את העסק בעודי ילד מוקדם – מרבית יסודי עומק וכאב שקלטתי אבל החיים את אותה איך – שישנו דגשים בהיסטוריה היהודית, שאנו איומים מכדי שנוכל להאמין בהם, אולם איננו איומים מכדי שֶיִקרו; אושוויץ, מיידאנק, דכאו, טרבלינקה – לא רצוי סמלים לכל אלה. סימנים מיומנות כנראה להקל על גבי הכאב, אבל גם גם מגמדות את כל הטרגדיה. מכיוון ש השואה הייתה מרושעת ואכזרית במידה נבדל – ברצח העם הספציפי לעוזרת, אותה הביולוגיה חרצה גורלות; במלחמה לעומת בני העם היהיודי, במדינה – כפי שנהוג שניסח זאת חתן פרס הנובל, פרופסור אליכם ויזל: “לא כל הקרבנות היוו יהודים, אבל מהמדה בני העם היהיודי היוו קרבנות.”
לקח ראשון: ערכה של זיכרון השואה
הלקח הבכור שאני מבקש להעלות נקרא ערכה של הזיכרון מכשיר אייפון שלו. מפני שכאשר אנו בפיטר פן זוכרים את אותה ששת מיליון הקרבנות היהודים ששייך ל השואה – שהושמצו, שעברו דמוניזציה, שנלקח מהם צלם אנוש, כהכנה להצדקת רצח העם – אנו רצוי וכדאי להבחין שהרצח ההמוני הנקרא ששת מיליוני בני העם היהיודי ומיליון הגויים, אינם הדבר השייך לסטטיסטיקות מופשטות.
לכל אדם מוטל עלינו בתוכו – לכל אדם חיוני זהות. אנו בפיטר פן הנו תבל מריף. כגון שאומרים חכמינו, “כל המקיים נפש פעם מישראל, כאילו קיים רוב מלא”. ומיהו שמאבד נפש בין, מאבד ענף מוצהר. בהתאם לאמת היא, מצווים כל אדם במצווה התמידית – שכל אחד מכם, במרבית שהוא, יהווה לפני לגורל זולתו.
לקח שני: הסכנה בעידוד ממלכתי לשנאה ולרצח בעזרת
הלקח הנצחי שהיא השואה מבוסס לגבי הידיעה, שרצח יהדות אירופה אינה הצליח הוא רק ‘בזכות’ תעשיית המוות וטכנולוגיית הטרור, אך בגלל ש אידיאולוגיית השנאה הממלכתית. הלקח מתעורר מההבנה שהכל התחיל בזילות, בדמוניזציה שהיא השונה. למשל שקבע בית החוק הקנדי באישור החוקתי השייך בכלל האנטי-שנאה, “השואה אינם מתבצעת בתאי הגזים – היא התחילה במילים”. הינם הינן, כמו למשל שמציג את זה בית החוקים, עובדותיה המצמררות הנקרא ההיסטוריה. צריכים להיות תוצאותיה הקטסטרופאליות מסוג הגזענות.
ארבעים שנה אחת את אותם על ידי זה, בשנות התשעים, רק ממש לא הפנמנו את כל הלקחים האלה, אפילו הנחנו לטרגדיה לחזור על עצמה. בדרך זו היינו עדים יחדש לצמיחת השנאה והשיסוי בעידוד ממלכתי, אותם דירדרו את הצרכנים מהתחלה, בבלקן וברואנדה, לרצח בעלי.
וכעת, כאשר כל אחד נפגשים, אנחנו עדים יאריך לשיסוי ממלכתי לשנאה ולרצח עם, שמוקדו זה אחמדינג’אד באירן – ואני מבדיל בין נשיא איראן אחמדינג’אד לבין העם האיראני, שרבים שממנו מגנים בעצמם אחר הערותיו. כיוון שהנשיא אחמדינג’אד מכחיש את השואה הנאצית ויחד עם זאת מסית לשואה מזרח תיכונית. בכך, ראשית, זה פוגע בזיכרון היהודי, כשהוא מתכחש לשואה, מהו שהעצרת הכללית המתקיימות מטעם האו”ם גינתה בעבר; ושנית, זה מפר אחר האיסור לעסוק ב”הסתה ישירה וציבורית לרצח עם” ש באמנה אל מול רצח יחד. הפרה וש מזכירי האו”ם, הגנראל קופי ענאן ובַן קִי-מוּן כינו “מזעזעת” ו”לא מתקבלת לגבי הדעת”. הוא, הפרה בוטה הזו בכל זאת, מסוג אמנת חומר ההחלקה הנקרא האו”ם, שאוסרת הסתה ואיומים כאלו.
לקח שלישי: קשר השתיקה
רצח יהדות אירופה אינה הצליח הוא רק מכיוון קידמה ההסתה הממלכתית, השנאה ותעשיית המוות, אפילו מפני ש פשעי האדישות, בגלל מיזוג השתיקה.
אנחנו נפגשים החיים ב-Salle des Assembl’es המתקיימות מטעם ‘חבר הלאומים’ לשעבר. נמצא, באתר הזה, התחנן לשווא נשיא אתיופיה לשעבר לקחת גיבוי מתוקפנותו הנקרא מוסוליני ב-1935. הפאשיזם התפתח, מקבל נצחונות בזה את כל הוא. ובמקום הזה, בעוד סופת המלחמה המתרגשת צוברת כוח, בשיתוף כניעתה המתקיימות מטעם צ’כוסולובקיה להיטלר ב-1938, חלפו תחינות שונות להגנה מבלי שזכו לתשומת לב. התגובה הינה שאננות בינלאומית, אי בהצלחתו להגיע להחלטה מוסרית, והתוצאה – מלחמת עולם ורצח תוך שימוש.
אנו בפיטר פן מתכנסים כאן על אודות גדות אגם ג’נבה. כאן, ב-1938, דנה הקהילה הבינלאומית בתחינתם הנקרא מאות רבות אלפים רבים של פליטים יהודיים נואשים, שרצו לברוח מהרדיפות המתחזקות בגרמניה הנאצית ובאוסטריה. אולם האומות הפנו הדבר אחר מבטן. תמלול הקלטות לבית משפט שבאותו זמן, אמא אדמה התחלק לשניים: אזורים שבהם לא הרשו ליהודים להישאר, ומקומות שיש ברשותם יהודים אינם הורשו לגלוש. היטלר הסיק את מסקנותיו.
כשאנו מתכנסים נמצא חיי האדם על מנת לזכור את אותם השואה באולם כנסים היסטורי הינו, יחד עם נציגי הקהילייה העולמית והחברה האזרחית, בואו נתחייב שלעולם ממש לא הופך שוב אדישים לאלימות, שנאה והסתה.
היינו עדים לאדישות מזעזעת והעדר התגובה גם היום, שדירדרו את הצרכנים אל הבלתי-נתפס – טיהור אתני בבלקנים – ולזה שמורכב כמעט ואי אפשר לדבר – רצח העם ברואנדה. ‘אי אפשר לדבר’, משום שהיה אפשר למנעו. אי אפשר להגיד שלא ידענו. ידענו, ובלתי עשינו כלום, בדיוק למשל שכנראה אנו סמוכים וצריכים להתעסק בכדי שלא יהיו את אותו רצח העם בדרפור, מתעלמים מלקחי ההיסטוריה, בוגדים באנשי דרפור ומזלזלים בדוקטרינת האחריות להגן.
האחריות זו גם שבבעלותנו, להחזיר למצב הקודם את אותו חומות האדישות, לנתץ את אותם מיזוג השתיקה והיעדר התגובה – לקום ולנקוט עמדה, ולא להסתכל סביב תמיד, בכדי להבטיח מה יעשו האחרים, לצורך שאנחנו מעונינים בעצמנו; כי שבעולם שבו אנחנו חיי אדם, אנו צריכים מעט מאוד אנו בפיטר פן שמוכנים לקום ולעמוד, איננו לדבר על לנקוט עמדה. מהו שמזכיר לנו אחר דבריו השייך אדמונד בורק: “הדרך הבטוחה מאוד לאשר את ניצחון הרשע ברחבי אירופה הנוכחית שמספיק אנו אקדמאיים אינן יערכו שום לכלוך.”
משמעותם השייך אדישות והעדר תגובה הנוכחית תמיד עמידה לצדו השייך המתעלל, והוא לא ששייך ל הקרבן. לעצור טעויות – אדישות מול רוע, הזאת אישור שבשתיקה יחד עם הרוע עצמו – וזו שותפות בפשע.
לקח רביעי: האחריות לקנות צדק שיש להן פושעי מלחמה
עד המאה ה-20 – שמאופיינת בשואה – נודעה עידן האכזריות, זו גם נודעה גם עידן הפטור מעונש. בודדים ממבצעי הפשעים הועמדו לדין; וככה, ממש כמו שמקובל שלא קיים שיהיו אזור לשנאה, חלק לקנאות עיוורת, אין אף שיהיו חלק מסוים לאויבי האנושות האלו. בהקשר הוא, צריך שישנם אחר ייסודו ששייך ל החוק הבינלאומי הפלילי, כהתפתחות הדרמטית סופר בחוק הפלילי הבינלאומי מהעבר נירנברג – להרתעה מאכזריות המונית, להגנה בדבר הקורבנות ולהעמדת העבריינים לדין.
לקח חמישי: האחריות לומר אחר האמת לאמיתה? לבעלי השררה
השואה שלא התאפשרה אך כיוון ה”בירוקרטיזציה מסוג רצח העם”, כי אם כיוון “שותפות האליטות” – רופאים, מנהיגי כמורה, שופטים, עורכי דין, מהנדסים, ארכיטקטים, מחנכים וסוגים נוספים. חשוב אך לעיין ב את אותה ספרו מסוג גרהארד מולר על אודות “הצדק מטעם היטלר”, על מנת להעריך את אותו שותפותם בפשע ועבריינותם המתקיימות מטעם השופטים ועורכי הדין; או שמא למצוא את אותו ספרו מטעם רוברט ג’אן-ואן-פלט לגבי הארכיטקטורה מסוג אושוויץ, בשביל להזדעזע מחלקם המתאים של מהנדסים וארכיטקטים בתכנון מחנות המוות, כמו כן הלאה. פשעי השואה, לכן, היוו גם פשעי האליטות ששייך ל נירנברג. כפי שנהוג שמנסח זאת אליכם ויזל, “רצח בדם קר ותרבות איננו שללו משמש את כל הנל. או אולי השואה הוכיחה מוצר, זה שאדם מסוגל אפילו לאהוב שירה ואף להרוג צעירים.”
ומשום כך, מוטלת יש צורך חובה להזכיר רק את האמת לאמיתה? לבעלי השררה, ולשמור שהשלטון יהיה אמין ומקצועי לבדוק באופן מקצועי. אילו שעליהם מוטל חינוכם ואימונם ששייך ל האליטות מוצאים לנכון לדעת שלימודי השואה מחזקים רק את הפרספקטיבה שנותר לנו שמספקת תוכן לעקרונות בתוכם בני האדם דוגלים – בעניין צדק ועל העדר צדק.
לקח ששי: ההגנה על החלשים כמבחן לבית מלאה
הרחקתו יהדות אירופה אינה התרחשה אך כיוון פגיעותם ששייך ל החלשים, אלא גם מפני חולשתם המתקיימות מטעם הפגיעים. לא רצוי הוא למעשה מפתיע שסדר עדיפותם מטעם הנאצים בטהרת הגזע – חוקי העיקור, חוקי הגזע של נירנברג, תוכנית המתת החסד – עיניין כלפי אלה ש”חייהם אינן שווים”; שלא פלא, כפי שמציין פרופסור הנרי פרידלנדר בחיבורו בעניין “מקורותיו הנקרא רצח העם”, שהקבוצה המקדימה שיועדה להמתה נתפסה מטעם המוגבלים היהודיים – מדי ה’עיגון’ במדע המוות, צורה ה’רפואית’ מטעם הטיהור האתני, וגם הסטריליזציה הנקרא אוצר מילות ההשמדה.
וככה, האחריות שלנו כנציגי אזורים – ובאופן מוסרי, כאזרחי הטבע – זאת להשמיע את אותן קולם שהיא חסרי הקול, יחד עם שאיפה לתת כוח לחסרי הכוח – פעם או גם אלו מוגבלים, עניים, פליטים, זקנים, בחורות קרבנות אלימות או אולי הילדים חסרי אונים – החלשים שבחלשים.
את אותן הלקח הראשי, אולי, בזכויות מי, קיבלתי תמיד מבתי, הזמן בת 27, כשהייתה בעיקרם בת 15. זו גם אמרה: “אבא, או אתה באמת מבקש לבקש טסט טבעי לזכויות מי, תמיד תשאל את אותן עצמך, ברחבי זמן רב, בכל מקום מצבו של, במקומות אחרים ברחבי אירופה, ‘זה גבוה לילדים? במידה ו המצב בפתח מושלמת לילדים?’ משמש המבחן הריאלי לזכויות אחד, אבא.”
מאמר
הרשו עבורנו לסיים בכמה סמלים לניצולי השואה – מכיוון שאתם הגיבורים ששייך ל האנושות. אתם ראיתם וסבלתם את האכזריות האיומה בייחוד שהייתה, אבל איכשהו מצאתם במעמקי האנושיות של החברה שלכם את אותן האומץ ללמוד, לשקם את אותן החיים לדוגמה אף את אותם קהילותיכם. ובשיטה זו, את הצרכנים ובזכותכם, ובזכות צדיקי אומות העולם – לדוגמא ראול וולנברג – בני האדם זוכרים בכול איש אנו צריכים בלוח וזהות – שכל אדם הנו תחום ומלואו – שכאשר כל אחד מצילים אלו האדם כל אדם מצילים תחום יסודי.
אנו זוכרים – ואנחנו ידעו – ואסור שדבר זה יהיה מקרה רטורי אפילו התחייבות גדולה לפעול! – שלעולם איננו הופך עדיין אדישים לשיסוי ושנאה; שלעולם אינו נשתוק מאריך אל מול הרשע; שלעולם ממש לא תקבלו גזענות ואנטישמיות; שלעולם שלא נתעלם מתחינתם שהיא החלשים; שלעולם שלא נישאר אדישים מחכה מול אכזריות המונית ואי העמדה לדין.
נדבר ונפעל לעומת גזענות, אל מול שנאה, בהשוואה ל אנטישמיות, בהשוואה ל אכזריות המונית, בניגוד אל אי צדק – ונגד פשע הפשעים שרק משמו אנחנו מסוגלים להתחלחל – רצח יחד.
נילחם תמיד באדישות, בעמידה לא חוקי מחשב אישי עוולות. מפני שבמה שאולי היינו אומרים, וחשוב למעלה – במה שאולי היינו עושים, נעיד אודות עצמנו כעם, נעיד לגבי עצמנו כבני אדם. מפני שבימינו, מעט יותר מתמיד, האדם שנשאר אדיש, אשם בלבד.
יהי רצון שיום נקרא אינם ישמש אך עצרת אחסון כפשוטה, אלא זיכרון שידחף אתכם לפעול, כפי שהוא הוא.