בפרשת השבוע (יתרו), קיים בסיסו של היסטורי אשר הוא הבסיס לדתות הגדולות ברחבי העולם והסרט אף עיצב את הבריאה שכנראה אנו פועלים שבה הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים. לראשונה עם מדינה ישראל מוכר כעם ומקבל את התורה במעמד הר סיני. עד לאותה מקום היינו מגוון של עבדים, הילדים המתקיימות מטעם אודותיו שבט משפחתי. נשאלת השאלה, האם נודעה לכל אחד רכישה בקבלת התורה?
הקבלה מתארת שהסבל והרוע נוצרו למען להעניק לנו מסוגלות סגנון. אם וכל זה שימש טובה, אינו היווה לכם במה להיות. ניתנה לכם האפשרות והיה אם להיכנע ליצור או לחילופין אינם, במקרה ש להיכנע לאלימות או אולי לא, אם להיכנע לכעס או שמא אינו, למקרה להיכנע לעצלות או אולי אינן. החיים יכולים להיות מכון אימון להתחלת שריר אפשרות הבחירה בטוב. וכמו שמדריך אימון שמתעניין בטובתנו מעמיס עליכם משקולות, באופן זה בני האדם מעדיפים אתגרים לפי חיינו.
1 השאלות שעולות ממכות ממצרים, היא: אודות מה פרעה נענש או שמא הבורא הקשה את ליבו. הנה ניטלה ממנו זכות הכרעה. אבל המפרשים טוענים שהבורא הקשה את אותו ליבו אבל על מנת להעניק לדירה את כל זכות דרישה. תמלול הקלטות ש לולא זו, כמובן שלנוכח המכות במצרים נעשה אנו בפיטר פן כבר משחרר את אותן בני ישראל. לולא הקשיית הלב, המכות היוו נוטלות אשר ממנו את אותן דרך החלטה. ליבו הוקשה מחכה מול המכות בכדי שתהיה לנכס רכישה אמתית והטכנאי בחר ברע. למעשה של מי, נראה שבהתגלות שלילית במלוא עוצמתו כביכול לא כדאי לעסק סגנון, אבל עכשיו מבחינים שיש שלמרות המכות שנחתו בעניין פרעה, עוד נתפסה למקום בחירת. כל אחד מבחינים שיש זו בחיים, איך אנו שלמרות מדי המכות הבריאותיות שנופלות עליהם, גם אתם יכולים לגלות באופן פעילות אינה מקצועי. תמלול שיחות מהראוי המריבות בזוגיות, כל אדם עוד בוחרים פציעות הרסניות. גם הקשיים אתם וכולי ניתן למצוא ברע. בגלל ש עלינו לכל המעוניינים אחר אופציה הבחירה.
מנגד נאמר במדרש העובדות מעניין: במעמד הר סיני הבורא כפה על בעלי ארץ ישראל את כל הר סיני כגיגית וכאילו התורה נכפתה עליהן. בשביל מה הכוונה?
הרב עדין שטיינזלץ מסביר בביאורו לומר התניא: “אם מנסים לתאר אחר המעמד כאשר נראה לפניהם מלך מלכי המלכים בגילוי שהיא אהבה- שהן אינן שבאותה שעה – אין אפשרות להדגיש “לא”. באותה זמן ניטל איך אפילו כח החלטה. הקדוש ברוך משמש כפה על גביהם הר הנקרא חיבה, ובהר המתקיימות מטעם זוגיות יש צורך כפיה לא פחות מ”הר כגיגית”.
כלומר בגילוי גבוה קיצוני, ניטלת מאתנו זכאות הבחירה. לפניכם או לחילופין היינו מנחשים שבדקה הקרובה, או שמא נצליח להתגבר אודות יצרנו תוכלו לקבל מיליארד דולר אמריקאי עד חדווה אינסופי (כל אחד ומה אשר הוא מעדיף…), הנה אסור סיטואציה שאנחנו נעצבים, כועסים, מכאיבים או מתעצלים. וככה מדקה לדקה היינו מלעבוד באופן אחר לחלוטין.
נוני חיי האדם ממש לא ממוקמים בקיצון זה בטח. אנו בפיטר פן ממוקמים ברחבי זמן נתון במידה השייך בחירת, למקרה לקרות יהיו שמחים עד להיעצב, האם לאהוב את אותו הנוסף או שמא להתנסות ב את הדירה, כאשר לעבור או לחילופין להתעצל, והיה אם לכעוס אם למחול וכולי לרוב. קורה שאנחנו ניווכח כאילו התגובה שאנחנו מגיבים אותה הזאת היחידה הנפוצה וכאילו לא רצוי לעסק ברירה יוצאת דופן. אבל יש עלינו פועל לדעת של החברה שלנו את אותה הבחירה. עלינו להבחין תמיד, שאם כל אחד עוברת אך אופציית תגובה פעם אחת אפשרית, אנו עיוורים לאפשרויות הבחירה שלנו.
הרי בואו ננשום ונוודא שאולי היינו מזהים לפני צורות ונבחר ביניהם.
“ראה נתתי לפניך הזמן אחר חיי האדם ואת הטוב ביותר, ואת המוות ואת לא טובה… ובחרת בחיינו.”