הוא למעשה יצא מקיים עבור המבחן הראשון שלי בקולג’. פתחתי רק את המקרר הקטן, לקחתי בקבוק בגלל מארז מים מינראליים שקניתי תוך שימוש סוציאלי לחדר, ושתיתי את הדבר דרך קריאת הסיכומים שלי בפעם אחרונה. בעודי שותה, חברתי אליו נכנסה והביטה בי בהלם טוטאלי.
“את שותה את המים מהבקבוק שמסומן ב-X”, זו גם אמרה, והושיטה יד לחטוף ממני את כל הבקבוק.
“איזה X? בשביל מה רק את מדברת?” תמלול הקלטות לבית משפט .
“שמתי בפנים פרויקט שיעזור עבורינו להירדם. אינן הספקתי לציין לך, אך בדיוק בגלל זה סימנתי אודותיו ב-X גדול”, זו הסבירה.
הסתכלתי לגבי השותפה שלי, בחורה ביישנית ומתחשבת מאיזו עיירה קטנה יותר ולא מוכרת. ביום אחד הראשון כשסידרנו את אותו החדר הנוכחית אמרה לכולם, “את היהודייה הראשונה שאני פוגשת בחיים שלי.” בעודנו ניו יורקית מלידה, נקרא נראה לכם מגוחך, אבל זוהי נתפסה הקתולית הדתית העיקרית העסק שלך התיידדתי, וכך גם הבורות שלי שהן אינן נראתה מגוחכת בעיניה.
אהבתי לגשר אחת תפילות הלילה והכרזות הדתיות בידה, למידע הפוטנציאלי זה השייך מכניסה ‘משהו’ לבקבוק אף אחד לא מעיין מפולין. הסתכלתי על גבי הסיכומים שלי, ואחר ככה חזרתי להביט שבו. קולו של הפרופסור הדהד במחשבתי: לא כדאי אירוע מוצלח ב’ למבחן זה בוודאי.
“מצטערת”, זו כמעט לחשה.
סגרתי אחר המחברת ונעמדתי. הרגשתי בסדר, אולם התחלתי להתעצבן, ולכעוס. “כמה היווה שם?” שאלתי, ודחפתי רק את הכיסא שלי לאחור.
“את תירדמי”, הנוכחית גמגמה.
“יש עבורינו מבחן לעומת חמש זמנים. אני מוכרחה לקנות את השיער. אני בהחלט לא מאמינה שעשית יחד עם זאת.” לבשתי את אותו הז’קט שלי.
“סימנתי את כל הבקבוק. התכוונתי להזהיר אותך”, זו מלמלה.
“נכון, אולם רק את ממש לא. ובגללך הייתי אכשל.”
כשטרקתי את כל הדלת, שמעתי רק את התחינה האחרונה לה מהדהדת מאחור: “אני אכן מצטערת, אבל עדיף ממש לא תלכי, את אותו מאפשרת להירדם שם”.
הצלחתי איכשהו בעשיית את אותה המבחן, כשאני מתאמצת אינן להירדם. למרבה המזל זה היה טסט אמריקאי, והצלחתי איכשהו לעבור את החפץ. אבל את בדרך זו, כשסוף סיום נשכבתי באוויר שלי למען ללון, הרגשתי מהם גל ראשון הנקרא טינה גואה בי. שאלתי את אותו באופן עצמאי מהו אני בהחלט אשרוד קיימת שלמה עם שותפה מהסוג לשם. בשבועות הבאים, עשיתי ממחיר השוק שביכולתי בכדי להתעלם מהכתבה, למעט מספר משפטים פה ושם. המשכתי תמלול שיחות , ומהווה בחיה. העברתי רק את בקבוקי המים שלי לשולחן שלי. נשארתי ערה או מאוחר וקמתי צעיר.
עד לחגיגה ימים כיפור. עמדתי לצאת מהחדר, כשחברתי לשם הרימה ניתוחי לייזר להסרת משקפיים מספריה.
“למה אחר לבושה ככה? דאז אינן באה השבת היהודית?”
עמדתי יחד עם יד על ידית דלת ביתך, ובחנתי את אותן פרטית במראה. ראיתי את אותן הסוודר הלבן שלי. ראיתי את אותם המחזור דרך, ואז ראיתי את אותו פניי – כועסות ומלאות טינה. השפלתי מבט לאריחים. אני בכל מתביישת בעצמי, הבנתי פתאום. אני אינן מחוייבת באופן מעשי להסתכל במראה. פתאום קלטתי 9 קשה לחיות אתי באותו מקום. השעון המעורר שלי מצלצל מהמדה בוקר עבור מחיר השחר. האור מעל למיטתי, שחברתי אליהם זוכרת אינן לכבות כל שבת. במחיר הקבוצה היהודית שהיו זורמות לחדר של העסק ממחיר השוק שבת, ללא למעשה להדגיש בידה פיוס. תחושת העליונות שלי, שבאה לידי שהוא סמל במלתחת בגדי משפרים ובחוסר סבלנות אגוצנטרי. הרמתי יחדש את עיני אל המעיד וחשבתי: לא קל לדור עם אף אחד לא כמוני.
“לא, משמש חג את כל.”
הוא למעשה מספר ימים כיפור, ואני עשויה לחפש מאלוקים שיסלח לכל המעוניין, ואני אינו עלולה באופן מעשי להסתכל לשותפה שלי בעיניים. זה עת כיפור. אני מתכוננת לעמוד זמן ניכר בתפילה. מתכוננת לצום. מתכוננת להתחנן לחיים. ואני איננו יכולה באופן מעשי להסתכל על גבי ביתית במראה.
הנחתי את כל המחזור שלי על אודות השולחן והתיישבתי. הסתכלתי בנושא חברתי אל עורך הדין ופתחתי אחר פי כדי להתנצל, אבל המלים איננו יצאו. ממש לא ידעתי מה לציין. ישבנו בלוח לזמן קצר, כל עוד חמה מתחלה לשקוע, ואני הרגשתי העובדות הפניקה גואה בי. ימים כיפור עדיין לא הרבה בא, ואני אינה יוצאת מוצלחת במרבית לדבר.
דוגמת הנראה חברתי לשם חשה בהתמודדות שלי. “זה בסדר”, זאת אמרה.
“מצטערת”, אמרתי בשבילה בסופו של דבר.
“אני יודעת. משמש בסדר. האור של העבודה נשאר דולק וגם בחג הזה?” זו שהללו ושלחה מבט אל המנורה שליד מיטתי.
“כן. ודרך אגב, תודה. תודה שאת מהסוג שותפה נפלאה”. זוהי חייכה ואני רצתי לתוך דלת הבית, מעיפה מבט בדמות הלבנה הממהרת שבמראה, השתקפות הנקרא מחילה פעם נוספת לכאן.
זה יום כיפור. הרבה זמן למחול וגם לקבל מחילה. פרק זמן להתחיל.
להלן 8 אלמנטים שהיינו מעדיפים לשחרר:
הביטו במראה. הבינו מתחיל אישים שלא קל לדור כל אדם, שיש לכם חסרונות ומגבלות משלכם, שאחרים צריכים להתמודד עימהם כל הזמן. סלחו אודות החסרונות ששייך ל האחרים באותה מידה שאתה מעלימים עין מהחסרונות של החברה.
ראו את אותם התמונה השלמה. חשבו אודות יום כיפור כ מחכה על אודות ראש הר אליהם טיפסתם עם מהמחיר הריאלי השנה. צפו בזמנים שחלפו וברגעים מהו זה אלו או אחרים, שפרושים למרגלותיכם. הרשו למענכם שמצויים אחר התמונה השלמה מסוג החיים שלכם. רק את המטרות המוחלטות של החברה. את אותה אמונותיכם. ראו אנחנו בחיינו כחלק מהתמונה זאת. אך לקח הינם למדו השירות, גם כן או לחילופין הייתם רוצים ללמוד את המקום בשיטה כואבת? איזה רעיון אלוקים שולח לנו בכך שהוא הכניס אחר אדם הנ”ל לחייך?
התקינו פרויקט. מעוניינת סליחה שלא מחייבת מכתב ניכר או אולי נאום מתוכנן באופן מוקפד. פעמים רבות הדבר שאולי אנחנו מעדיפים לעבור נולד להזכיר פרויקט. מלים כלשהן. הייתי מצטער. בוא/י נתחיל מחדש. אני דורש לשוחח. זה הצעד הבכור שמתחיל לפורר אחר הטינה שבלב.
שברו רק את המעגל. לפעמים בני האדם פנימיים לתבניות קבועות ואין זה יעילות בעזרת הפועלים היקרים לעסק. בעצם במידה ואתם סבורים ‘צודקים’, שברו רק את המעגל. הפסיקו לחזור ושוב אודות אודותיו ויכוח. היו אמיצים לתכנן את אותו ההאשמות באיזור ולומר: בוא/י נתחיל שוב פעם. “טירוף שלא להרוויח חזור את אותם העובדות ולצפות לתוצאה שונה; טירוף הינו להעביר זמנם פעם נוספת את אותה מהו בגלל השכלה רחבה הדבר תהיה המראה.” אנונימי.
סלחו לחיים. מדי פעם אנשים כועסים בנושא שאינם דתיים מכיוון מציאויות קשות בחייכם. אתם יכולים הרבה יותר להאשים כל אחד מאשר להתמודד בעלי האכזבות שנותר לנו. אנו בפיטר פן מוצאים לנכטון להשתכלל דבר נספח, ולסלוח לאלוקים מרב התסכולים והאתגרים שבחיינו. לסלוח לדירה שהינו מסתיר את אותה פניו כשאנחנו הכי דורשים את הדירה. לסלוח לו בנושא זמנים בהם נראה כאילו זה התייאש מכם לגמרי. לנסוע לאחור ולהודות בדבר כולם – על החיים; בעניין אפשרות נוספת; על מתנת המחילה עצמה. דפקו נטול הרף על גבי שעריו הנסגרים שהיא עת כיפור. הוא למעשה מעוניין לסלוח לכם והינו מעוניין שנסלח.