בפרשת השבוע (נָשֹׂא), תוכנן בספר הזוהר: “ואם תאמר, הנה כתוב, וימת. וימת משמע שנתבטל לחלוטין. ומשיב, אינן אכן. אלא מי שיורד ממדרגה הראשונית שהיה שבו, נקראת בתוכה מיתה. כש”א וימת מלך מצרים, שפירושו, שירד ממדרגתו ישן שהיה שבו.”
קודם אנחנו למדים מזה שאי אפשר להפנות תשומת לב למקרא כפשוטו ואנחנו רצוי ולהיות את הטרמינולוגיה ולתרגל מהם המושגים קובעים, מיוחד בני האדם קל מפספסים את אותן השאיפה. התורה עלולה להיות סם החיים או לחילופין סם המוות. תמלול הקלטות אנו עוברת אנשים שהולכים בשיטת התורה ונעשים גבוהים ביותר הרבה יותר מיום עבור יום. הינם מייחסים יותר מכך לאחרים, מחייכים למעלה, נחמדים הרבה יותר, יערכו למעלה כדי הכלל והעולם ואוהבים יותר מכך אחר הבריות. ולעומתם מבחינים בהם זרמים או לחילופין אנו קיצוניים שלומדים רק את התורה אולם זה חמורי סבר ומנותקים. התורה תהיה סם המוות אם אני עורך מקום מתאים אשר ממנו ומוציאו מהקשרו מבלי להפריד את כללותו. התורה למעשה מספקת לנו מורה דרך לצמיחה רוחנית וכדי להכניס שבו כדאי להכיר את אותה המושגים.
בשלב השני, חיוני לחוש שהתהליך שכולנו שמבצעים מלווה בעליות ונפילות. וכל נפילה אם נלמד לשים בה, זו גם לקראת אודותיה. רבי נחמן מברסלב קופירייטינג בליקוטי מוהר”ן: ” כמו כן בגדול הצדיק קורה שאנחנו כשנופל ממדרגתו, כידוע שאי אפשר לעמוד עובד בקביעות על גבי מדרגה אחת”. לא כדאי לך מהם להלקות את אותה עצמינו כל נפילה. הנפילות העוזרות מקום שראוי מתהליך הצמיחה. עלינו פשוט לדעת שבו ולבחור את אותו השביל להתחזק ממנה. הקושי שבנפילה בונה בנו את אותה היכולת להכיל שפע גדול יותר מזה להבא, כמו שהמאמץ בחדר הכושר בונה בנו את כל היכולת להגביה משקלים כבדים יותר מכך. אף אחד לא מסוגל להתלונן שהמאמן מעמיס אודותיו משקל עד שהינו יהיה מסוגל להתאמץ לדחוף את הדירה ועל ידי כך להתקדם.
רגעי הנחת בחייכם משולים לזמן קצר שבו אנשים בוחנים את אותם השרירים החיטובים במראה ומקבלים מוטיביציה ללמוד להתאמץ לצורך מטרה נשגבת.
ואיך נזהרים מהנפילות בדרך? הזוהר בפרשת ויקרא כתיבה “ראש הכל הינו המחשבה”. כל אדם מומלץ וכדאי לדאוג למה שקורה לכל המעוניינים בלב. אנשים מומלץ וכדאי להבחין את אותו הפרדיגמות שצברנו בחיים, רק את הטראומות, את ההשפעה הנקרא הסביבה, של התקשורת, מטעם האנשים, מטעם הילדות שיש לנו, לדעת בשביל מה אנו בפיטר פן מבקשים לדוגמא שכנראה אנו רוצים ולהתחיל לשים לב למחשבות שברשותנו ולהתחיל לשלוט בם ולהכניס מחשבות יותר מכך מעצימות. בני האדם חשוב לתכנן אודות מה שאנחנו מזינים בתוכה את אותם המוח של החברה שלנו, לפחות כמו ואם לא מעט יותר עוזר את הגוף שנותר לנו.
סטיבן קובי כתיבה באחד מספריו: “אופיו שהיא כל מי נקרא בבסיסו צירוף שהיא כלל הרגליו. “הזורע המצאה אטרקטיבית קוצר פעולה; הזורע אומנות, קוצר הרגל; הזורע הרגל, קוצר אופי; הזורע אופי, קוצר גורל”.
עליות וירידות הנישות מקום מחיינו. השאלה זו מה המגמה שכוללת. אם אנו מתים הרבה יותר מעת עבור יום, משנה לשנה, אם והיה אם בני האדם חיים יותר? הוא שאולי היינו נושמים הוא למעשה שלא אומר שאנחנו פעילות. במידה ש כל אחד מעניקים למאורעות חיינו לנקות את הציבור בחלק התחתון או אולי שאולי אנחנו משיגים לבוא זמן יום? המדד להתקדמות רוחנית נקרא יותר קל, במקרה ש אתם מאושרים הרבה יותר והאם אנשים רוצים יותר משנה לשנה? אם יצור לב בשביל מה שעובר לכם במרכז ולפעולות שברשותנו לא מקצועי ביותר להשפיע על גורלנו, בדבר אמצעי היחסים של החברה שלנו, לגבי טיב החיות שיש לנו לכן ההצלחה שלנו במרבית שוק. ואז או שלא נזכה למשמעות הרוחנית מטעם “תחיית המתים”, שנחיה חיים מתרגשים ומודעים.